פסיכופיזיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
שורה 6:
:<math>dS = K\cdot S</math> - כאשר k הוא הקבוע המשתנה עבור כל חוש (קבוע ובר), S הוא גודל הגירוי ההתחלתי ו-dS הוא ה-JND.{{הערה|Kandel, Eric R.; Jessell, Thomas M.; Schwartz, James H.; Siegelbaum, Steven A.; Hudspeth, A. J. (2013). Principles of neural science. Kandel, Eric R. (5th ed.). New York. p. 451. {{ISBN|9780071390118}}}}
כמו כן, ובר מצא כי ה-JND היה יחסי למשקל ההתחלתי שאותו נשא הנחקר בידיו. כלומר: אם המשקל המקורי הוכפל, נדרשה תוספת כפולה של משקל כדי שהנחקר יבחין בהבדל בשנית, אך היחס בין הגירוי ההתחלתי לתוספת נותר קבוע.{{הערה|Fechner, Gustav Theodor (1966) [First published .1860]. Howes, D H; Boring, E G (eds.). Elements of psychophysics [Elemente der Psychophysik]. volume 1. Translated by Adler, H E. United States of America: Holt, Rinehart and Winston.}} מגילוייו אלו של ובר, פכנר פיתח סולם [[לוגריתם|לוגריתמי]], אשר ידוע בתור "סולם פכנר". פכנר גילה בניסוייו כי לבני אדם שונים רגישות שונה לגירויים שונים.{{הערה|Fechner, Gustav Theodor (1966) [First published .1860]. Howes, D H; Boring, E G (eds.). Elements of psychophysics [Elemente der Psychophysik]. volume 1. Translated by Adler, H E. United States of America: Holt, Rinehart and Winston.}} לדוגמה, היכולת לתפוס הבדלים בעוצמת אור עשויה להיות קשורה ביכולת הראייה האינדיווידואלית של אדם ואינה זהה בין אנשים שונים. הוא השתמש בגילוי זה על מנת לערוך במעט את חוק ובר ולהוסיף לו את מימד התחושה הסובייקטיבית. הוא טען כי עוצמת גירוי נתפסת נגזרת מהלוגריתם של עוצמת הגירוי האמיתית הנמדדת באמצעים שאינם אנושיים.{{הערה|Fechner, Gustav Theodor (1860). Elemente der Psychophysik [Elements of psychophysics]. band 2. Leipzig: Breitkopf und Härtel.}} על כן, בשונה מוובר, פכנר טען כי הקשר בין הגירוי לתפיסה שלו אינו ישר, אלא לוגריתמי. כלומר, בעוד שהתוספת הנדרשת לעוצמת הגירוי עולה ככל שעוצמתו ההתחלתית עולה, ה-JND, תחושת האדם כי דבר מה השתנה, נותרת זהה כל העת. פכנר ניסח את החוק שלו, שנקרא כעת "[[חוק ובר-פכנר]]" בנוסחה הבאה:
:<math> p = k \log{S} </math> - כאשר k הוא אותו קבוע ובר, p היא התחושה ו-S הוא העוצמה הפיזיקלית האמיתית של הגירוי.{{הערה|[https://dictionary.apa.org/fechners-law Fechner's law], on the online APA Dictionary of Psychology.}}
 
ב-[[1879]] עסק בתחום זה אבי הפסיכולוגיה הניסויית, [[וילהלם וונדט]], במעבדתו שב[[אוניברסיטת לייפציג]]. וונדט, שעסק גם ב[[סטרוקטורליזם (פסיכולוגיה)|סטרוקטורליזם]], חקר כיצד נותנת התודעה משמעות לגירויים השונים שהחושים מעבירים ל[[מוח]]. אחת השיטות בהן בדק את הנושא הייתה ה[[אינטרוספקציה]] (התבוננות פנימה). [[ג'ורג' אליאס מילר]] (1860–1934) אף הוא ייסד מעבדה גדולה לחקר תחום זה, ותרומותיו שעיצבו תחום זה כפי שאנו מכירים אותו כיום, נופלות רק משל פכנר. חוקר מוביל נוסף הוא [[הרמן אבינגהאוס]], שחקר בין היתר את הזיכרון באמצעות שינון הברות תפל, שהן הברות חסרות משמעות, והוציא כתב עת מקצועי בתחום הפסיכולוגיה בשם "כתב עת לפסיכולוגיה ולפיזיולוגיה של איברי החושים".