בצ'אטה – הבדלי גרסאות

אין בידינו מידע מסודר על הבצ'אטה בתקופת שלטונו של [[רפאל טרוחיו]] ברפובליקה הדומיניקנית עד 1961, שבה הייתה צנזורה שחסמה מידע על הסגנון. לאחר הפתיחה של 1962 הקליטו אמנים נוספים מוזיקת בצ'אטה, אולם אז הסגנון נחשב עדיין נחשב לווריאנט של הבולרו. המונח "בצ'אטה" למוזיקה, שפירושו -'מסיבה כפרית פרועה', הוצג דווקא על ידי אלו שלא אהבו את הסגנון, וכאמור המעמדות הגבוהים בחברה הדומיניקנית ראו בה מוזיקה שמייצגת נחשלות תרבותית ולכן לא הקשיבו לה או רקדו איתה. זה כמובן השתנה מאד מאז, אולם היא לא הגיעה לפופולריות של הריקוד הלאומי הדומיניקני – [[מרנגה]]. כאמור גם הסגנון נתפס כבעל מילים חושניות במיוחד, אולי כתוצאה מכותבים שלא היו בעלי השכלה מוזיקלית או אקדמית, וכך גם סגנון הריקוד.

בשנות השבעים הסגנון טרם היה מקובל, ונוגן באופן מחתרתי בעיקר, אולם בתחילת שנות השמונים התרחש שינוי, כאשר תחנות הרדיו התחילו להשמיע את הסגנון בגלל ביקוש מהקהל, והופעות בצ'אטה נכנסו לתוכניות טלוויזיה. בנוסף, הצליל הפך למודרני יותר עם השימוש בגיטרות חשמליות. בתחילת שנות התשעים התבלטו שני כוכבים צעירים: לואיס ורגאס ואנטוני סנטוס, אשר ניגנו הן [[מרנגה]] והן בצ'אטה, אבל נתפסו למעשה כאמני פופ מקומיים. הפריצה הגדולה של הסגנון הייתה עם יציאת האלבום Bachata Rosa של מי שנחשב הזמר הלאומי של הרפובליקה, חואן לואיס גרה, בשנת 1992 אשר זכה גם בגראמי, אשר כלל את שיר הנושא Bachata Rosa ואת השיר Burbujas de Amor.

===כיום===

כיום מוזיקת הבצ'אטה מנוגנת במועדונים ובפסטיבלים לטיניים בכל העולם. האמנים הבולטים בסגנון הם כיום: פרינס רויס, ג'יורי, פרנק רייס, רומאו סנטוס (יוצא להקת אבנטורה), להקת אקסטרמה, הקטור אקוסטה, לואיס וארגאס, יוסקר סרנטה (נפטר ב־2019), בצ'אטה הייטס, ראולין רודריגז, טובי לאב, דניאל סנטקרוז, גרופו אקסטרה ודני ג'יי בנוסף לאמנים הוותיקים אנטוני סנטוס וחואן לואיס גרה. אחד השירים שהתפרסמו בשנים האחרונות הוא [[Deja Vu (פרינס רויס)]].