נחום וייספיש – הבדלי גרסאות

'''נחום וייספיש''' נולד בירושלים בשנת תרמ"ח (1888) לרבי דוד בהר"ן ולשרה שלזינגר, בתו של עקיבא יוסף שלזינגר. מצד אביו היה נכדו של רבי נחום לעווי, הידוע גם כצדיק משאדיק ונקרא על שמו. נחום היה הילד השביעי מתוך שמונה ילדים.<ref>{{צ-ספר|מחבר=אליעזר ריבלין|שם=ספר היחס - צאצאי נחום לעווי ומינה לאה לבית ריבלין|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=2010|עמ=}}</ref> בילדותו, למד נחום ב[[ישיבת עץ חיים|ישיבת "עץ חיים"]]. בהיותו בן 17 בלבד שודך לבתו של [[חיים דב קנטור]]. שידוך שהיה יוצא דופן מאוד באותם הימים. בעוד חיים דוב גר במושבה מאיר שפיה, הוא רצה שבנותיו יתחתנו עם בחורי ישיבה טובים מירושלים. ציפורה רחל, בתו של חיים דוב, הייתה עלמה יפה ומטופחת, בת 18, הגדולה בשנה מחתנה. לפי תנאי החתונה הוא היה מיועד להמשיך ללמוד בישיבתב[[חצר דיסקין|ישיבת "אוהל משה]]" על חשבון חתנו. את [[ישיבת אהל משה|ישיבת "אוהל משה"]] ניהל אביו, ר' דוד בהר"ן (בן הרב נחום). נחום נחשב לאחד מבחורי הישיבה המבריקים ביותר וכממשיך לאביו. לאחר כשלוש שנים, החליט נחום וייספיש שהוא מפסיק את לימודיו בישיבה ועובר לשפיה לעבוד את האדמה. הסיבההוא להחלטההאמין זושעבודת אינההאדמה ברורהתאפשר לו לקיים את מצוות ארץ ישראל הלכה למעשה. יתכן שמעבר זה נעשה בהשפעת סבו [[עקיבה יוסף שלזינגר|עקיבא יוסף שלזינגר]] (בעל הלב העבר"י), שהיה מבוני ומתיישבי [[פתח תקווה]]. יתכן שנעשה בהשפעת אשתו, שהתגעגעה לביתה בשפיה ויתכן שההחלטה נעשתה בעקבותבהשפעת חתנוחותנו ר' [[חיים דב קנטור|חיים דוב (קנטור)]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.tidhar.tourolib.org/|הכותב=|כותרת=Encyclopedia of the Founders and Builders of Israel {{!}} אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו|אתר=www.tidhar.tourolib.org|מידע נוסף=[חיים דוב] "השיא את בנותיו לבחורים ממיטב חניכי ישיבות ירושלים ועזר לסידורם במושבות, כדי ליצור מזיגה בין הישוב הישן ובין החדש. בכלל היה משתדל להביא שני חלקים נפרדים ומנוגדים אלה של הישוב לידי כך, שכל אחד מהם יכיר בערכים החיוביים של השני לטובת כלל האומה והארץ."|תאריך=|תאריך_וידוא=2020-11-22}}</ref>. נחום וייספיש ואשתו פייגה רוח'ל (ציפורה רחל בת ר' חיים דוב קנטור) יצאו לשפיה הקטנה והמבודדת. העדות היחידה שיש לנו על מעבר זה, מעבר לסיפורי המשפחה, הייתה ציטוט מדבריו של וייספיש: "אדם העוסק ביישוב ארץ ישראל יכול לשלב בעבודתו גם לימוד תורה, וליישם את הלימוד הקשור בהלכות הקשורות לארץ הלכה למעשה" (דברי החת"ם סופר).<ref name=":2">{{צ-ספר|מחבר=יוסיפה נחשון|שם=סבתא מרים מספרת - מרים לונדין|מקום הוצאה=ישראל|מו"ל=סטודיו צפריר|שנת הוצאה=2011|עמ=29}}</ref>

ערב מלחמת העולם הראשונה התארגנה משלחת רבנים ירושלמיים בראשות הרב קוק והרב זוננפלד לבנות גשר אידיאולוגי בינם לבין בני מושבות הבילויי"ם. כאשר הגיעו לשפיה הם התקבלו בכבוד רב על ידי בני המושבה. באחד מעיתוני התקופה מתואר האירוע: <blockquote>"קבלת הפנים הייתה חמה ונלהבת. עוד בטרם נכנסה העגלה למושבה כבר עמדו בני המקום וציפו לה. הילדים היו מלובשים בבגדי חג והחזיקו בידיהם זרי פרחים. לפתע הבחינו הרבנים בתופעה מוזרה. מול העגלה צעדה קבוצת איכרים כשבידיהם כיכרות לחם וצרורות מלח, וביניהם אחד בעל קומה ואדום זקן, כשהוא לבוש ב"קפטן" )קפוטה( ירושלמי מוזהב ולראשו שטריימל גדול. "חובש שטריימל בשפיה?" פרצה קריאת תימהון מהרבנים. זה ר' נחום ר' דוד'ס (של דוד בהר"ן) והוא גר כאן קרוב לעשר שנים - איכר מבני ירושלים, תלמיד חכם וחובש שטריימל לראשו – צריכים לברך עליו שהחיינו."<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.nli.org.il/sites/nli/hebrew/library/reading_corner/pages/journey_of_the_rabbis.aspx|הכותב=|כותרת=המסע של הרב קוק לקירוב לבבות בארץ ישראל|אתר=web.nli.org.il|עמודים=|תאריך=|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2020-11-21|ציטוט=מבט מזכרון יעקב אל שפיה, העיירה הסמוכה שגם בה ביקרו הרבנים. שנה לא ידועה (תמונה).}}</ref></blockquote>

30 שנים חי נחום וייספיש בשפיה ובזכרון יעקב והיה דמות יוצאת דופן בחיי המושבות בארץ: בן ישיבה מירושלים, העובד גם את אדמתו ומעורה בחיי המושבה. ביתו היה פתוח לכל והכנסת האורחים שלו הייתה מן המפורסמות. בביתו התארחו איכרים, פועלים, חלוצי [[העלייה השנייה]], חברי ההגנה וערביי הסביבה. כולם אהבו וכיבדו אותו. לאחר שנחרב בית הכנסת בשפיה, שימש ביתו גם כבית כנסת לתושבי המושבה. למרות היותו איכר, לא שינה נחום את לבושו הדתי-מסורתיהירושלמי.

בימי מאורעות הדמים תרצ"ו - תרצ"ט ביום ד' בתמוז תרצ"ח (3.7.1938), יצא נחום השכם בבוקר כדרכו לפוריידיס. על גבול זכרון יעקב התנפלו עליו חמישה ערבים, לא מבני הכפרים בסביבה, ורצחוהו. הוא הובא לקבורה בבית הקברות שעל [[הר הזיתים]] בירושלים. ראשי "היישוב הישן" הירושלמי ליוו אותו למנוחות יחד עם אנשי שפיה וזכרון יעקב ונכבדי הערבים בסביבה. יו"ר ועד המושבה שפיה הספיד אותו על הר הזיתים ואמר: "הבאנו לך ירושלים גיבור. גיבור הלאום והדת"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=|שם=החקירה ברצח נחום וייספיש|כתב עת=עיתון "דבר"|תאריך=4.7.1938}}</ref>. נחום וייספיש הניח אישה, ארבעה בנים ושבע בנות. פחי החלב, שנשארו זרוקים במקום הירצחו של נחום, לא הוזזו ממקומם במשך שנים מפאת הכבוד והקדושה שייחסו לו ערביי פרדיס. הם היוו כעין מצבה לזכרו.<ref name=":0" /><blockquote>"כשפרצו המאורעות החלו כולם להפציר בו שיחדל ממנהגו לצאת יחידי ובטרם שחר לפוריידיס, שמא יארבו לו וירצחוהו, אבל ר' נחום לא נעתר להפצרות ולא פסק ממנהגו. נסתיימה השבת ור' נחום כהרגלו באשמורת השלישית רתם את עגלתו, העמיס עליה את הכדים והסירים, טען את רובהו ויצא לדרך. בשעת בוקר מוקדמת הבחין אחד האיכרים באחת מפרדותיו של ר' נחום שהיא עושה דרכה למושבה, ועליה הריתמות. האיכרים נזעקו וכעבור זמן קצר נתגלתה גופתו נקובת הכדורים של ר' נחום וייספיש מוטלת על עגלתו. רוצחיו ארבו לו וירו בו בגבו, הם לא העזו לצאת מולו פנים אל פנים..."<ref>{{צ-ספר|מחבר=ש' דגן|שם=מזמארין לזכרון יעקב|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=|שנת הוצאה=1988|עמ=111}}</ref> , נרצח בידי כנופיה ערבית בד' תמוז תרצ"ח במהלך המרד הערבי הגדול ודמותו היא עד היום אחת מדמויות המופת של החברה החרדית הירושלמית. </blockquote>מותו גרם להתפוררות ההתיישבות בשפיה. רוב משפחות האיכרים עזבו את המשקים ועברו לזיכרון יעקב ולירושלים<ref>מתוך מכתבו של ר' חיים דוב להנהלת פיק"א, בו הוא מבקש לאפשר לאלמנה וילדיה לקבל דירה בזכרון יעקב, כי רוב המשפחות כבר עברו או נמצאות בשלבי מעבר. הוא גם מציין שר' נחום לא רצה לעבור והוא זה שתמך במשפחות שגרו במאיר שפיה.</ref>. במקום נשאר רק המוסד החינוכי<ref name=":1" />.