גזרת הים – הבדלי גרסאות

[[הר ציון]] הוא מקום מקודש הן ל[[יהודים]], שמציינים במקום את [[קבר דוד]], והן ל[[נוצרים]], שמאמיניםהמאמינים גם ששם נערכה [[הסעודה האחרונה]]. במקום היה במאה ה-15 מבנה [[צלבנים|צלבני]] ובו התמקמו גם ה[[פרנציסקנים]]. היהודים קיימו במקום תפילות וטקסים, והוא היה אחת התחנות ב[[עלייה לרגל]]. בין המחצית השנייה של המאה ה-14 ועד [[1427]] התקיימו סכסוכים בין יהודים לנוצרים על החזקה במקום ועל זכויות התפילה והביקור. ב-1427 פנה נגיד היהודים אל הסולטאן ה[[ממלוכים|ממלוכי]] ([[ממלוכים#הסולטאנים העיקריים|ג'קמק]]) וביקש להגיע לפשרה. תשובתו של הסולטאן, לפי [[פליקס פברי]] הייתה: "גם אנו חושבים את דוד לקדוש, ממש כמו הנוצרים והיהודים, ואנו מאמינים בכתבי הקודש ממש כמוהם. על-כן לא היהודים ולא הנוצרים יהיו בעלי המקום הזה, אלא ניקח אותו לעצמנו."{{הערה|1='''ירושלים עיר ועם''', עמ' 140}} לפי ניתוח אחר{{הערה|1=יוסף דרורי, '''ירושלים בתקופה הממלוכית''' אריאל 83-84, עמ' 190}} בתקופה זו היה לממלוכים עניין פוליטי לפגוע בנוצרים, כחלק מהתחרות שלהם עם [[האימפריה העות'מאנית]], והם הענישו את הנוצרים בעקבות "בנייה בלתי חוקית". לפי ניתוח זה, ההיטפלות להשתדלות היהודים היא רק תעמולה נוצרית.

ואכן, הנזירים סולקו מהמקום וב-[[1452]] המקום הפך ל[[מסגד]]. כך החלה סדרת סכסוכים בינלאומיים, בהם השתדלו גופים נוצריים אצל השלטון הממלוכי לקבל לידיהם את המקום. גם יהודים עשירים ניסו לשחד את הסולטאן לבל יתן יד לדחיקתם של יהודים. ב-[[1462]] מדווח הנוסע גיום אוליבר: "הם (המוסלמים) מונעים את הנוצרים מלהיכנס שם (למבנה קבר דוד) תחת עונש מוות". במשך תקופות קצרות חזרה למקום שליטה פרנציסקנית, אך לבסוף נושלו הפרנציסקנים סופית וחלקם נאסרו.