נחום וייספיש – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
שורה 11:
לפי עדותו של ליפא ויסמן, בן הדור השני למייסדי שפיה, לחוקר תולדותיהן של מושבות [[העלייה הראשונה]] שאול דגן: "חורף וקיץ באשמורת שלישית, היה ר' נחום וייספיש רותם את עגלתו ועליה כדים וסירים לחליבה, ועושה דרכו לפוריידיס. שם היו הרועים חולבים הישר לכלים של ר' נחום, שלא תהיה חלילה טריפה..."<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=יואב רגב|שם=מאיר שפיה מושבה בכרמל|מקום הוצאה=ישראל|מו"ל=אחיאסף הוצאת ספרים בע"מ|שנת הוצאה=2008|עמ=106 - 107; 115 - 116}}</ref>
ערב מלחמת העולם הראשונה התארגנה משלחת רבנים ירושלמיים בראשות [[אברהם יצחק הכהן קוק|הרב קוק]] והרב זוננפלד לבנות גשר אידיאולוגי בינם לבין בני מושבות ה[[ביל"ו|ביל"וי]]<nowiki/>ים. כאשר הגיעו לשפיה הם התקבלו בכבוד רב על ידי בני המושבה. באחד מעיתוני התקופה מתואר את האירוע:<blockquote>"קבלת הפנים הייתה חמה ונלהבת. עוד בטרם נכנסה העגלה למושבה כבר עמדו בני המקום וציפו לה. הילדים היו מלובשים בבגדי חג והחזיקו בידיהם זרי פרחים. לפתע הבחינו הרבנים בתופעה מוזרה. מול העגלה צעדה קבוצת איכרים כשבידיהם כיכרות לחם וצרורות מלח, וביניהם אחד בעל קומה ואדום זקן, כשהוא לבוש ב"קפטן" (קפוטה) ירושלמי מוזהב ולראשו שטריימל גדול. "חובש שטריימל בשפיה?" פרצה קריאת תימהון מהרבנים. זה ר' נחום ר' דוויד'ס (של דוד בהר"ן) והוא גר כאן קרוב לעשר שנים - איכר מבני ירושלים, תלמיד חכם וחובש שטריימל לראשו – צריכים לברך עליו שהחיינו."<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://web.nli.org.il/sites/nli/hebrew/library/reading_corner/pages/journey_of_the_rabbis.aspx|הכותב=|כותרת=המסע של הרב קוק לקירוב לבבות בארץ ישראל|אתר=web.nli.org.il|עמודים=|תאריך=|שפה=he-IL|תאריך_וידוא=2020-11-21|ציטוט=מבט מזכרון יעקב אל שפיה, העיירה הסמוכה שגם בה ביקרו הרבנים. שנה לא ידועה (תמונה).}}</ref>[[קובץ:איכרי שפיה.jpg|טקסט=נחום וייספיש עומד רביעי ומשמאל. אשתו פייגה רוחל עומדת לידו. לפניו יושבת בתו ומאחוריו על העגלה יושבים שאר ילדיו|ממוזער|860x860 פיקסלים|תמונת האיכרים מהמושבה מאיר שפיה]]</blockquote>
30 שנים חי נחום וייספיש בשפיה והיה דמות יוצאת דופן בחיי המושבות בארץ: בן ישיבה מירושלים, העובד גם את אדמתו ומעורה בחיי המושבה. ביתו היה פתוח לכל והכנסת האורחים שלו הייתה מן המפורסמות. בביתו התארחו איכרים, פועלים, חלוצי [[העלייה השנייה]], חברי ההגנה וערביי הסביבה. כולם אהבו וכיבדו אותו.<ref name=":2" /> למרות היותו איכר, לא שינה נחום את לבושו הירושלמי.
| |||