דוד ברשי – הבדלי גרסאות

לאחר המלחמה הוא ניהל בית חולים תחת משטרו ה[[קומוניזם|קומוניסטי]] של [[בלה קון]] ואחר כך תחת שלטונו של [[מיקלוש הורטי]], אשר הקים "צבא לבן" במזרח המדינה, שהיה מכוון כנגד צבאו האדום של קון ונכנס לבודפשט בנובמבר [[1919]] בראש צבאותיו. הורטי היה שמרן ימני ו[[אנטישמיות|אנטישמי]] מובהק<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201149.pdf|הכותב=מרכז המידע אודות השואה, יד ושם ביה"ס המרכזי להוראת השואה|כותרת=הורטי, מיקלוש (1868-1957)|אתר=יד ושם|תאריך=}}</ref>, והחיל מדיניות אנטישמית תוקפנית הגם שהתנגד לרדיקליות של ה[[נאצים]] ו[[צלב החץ]]. בתקופת שלטונו התרחשה [[שואת יהודי הונגריה]].בעקבות התגברות האנטישמיות, החליטה קבוצת חברים מהאנטיליגנציה היהודית בבודפשט, בינהם בעלי מקצועות חופשיים ואמנים, לעזוב את הונגריה ולעלות לישראל. ברשילצורך ארגון העליה נעזרה הקבוצה ב[[המשרד הארצישראלי|משרד הארצישראלי]], עלאשר סניפו בבודפשט הוקם בידי המהנדס ארמין ברגי ודוד ברשי<ref>{{צ-ספר|מחבר=יהודה (אודי) כרמי|שם=ספורט בהגירה|מקום הוצאה=תל-אביב|מו"ל=רסלינג|שנת הוצאה=2013|עמ=53}}</ref>. ברשי היה הכוח המניע בקבוצה ועל אף שהיה ראש קהילת בודא (החלק המערבי של בודפסט) החליט לעזוב את החיים הנוחים ומעמדו הרם ולעלות עם משפחתו לישראל<ref>{{צ-מאמר|מחבר=יהודה השוקד|שם=עוכרי ישראל בהונגריה|כתב עת=דאר היום|עמ=2|שנת הוצאה=17 באוקטובר 1923|קישור=http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DHY%2F1923%2F10%2F17&id=Ar00201&sk=DAF4E44B}}</ref>. הםבחודש התיישבויוני 1920 הגיעה הקבוצה לישראל והתישבה ב[[העיר העתיקה (ירושלים)|עיר העתיקה בירושלים]] ב[[בית ויטנברג]] ב[[הרובע המוסלמי|רובע המוסלמי]] ב[[העיר העתיקה בירושלים|עיר העתיקה בירושלים]] (זה הבית אותו רכש [[אריאל שרון|אריק שרון]] בשנת [[1987 בישראל|1987]]). היה זה זמן קצר לאחר השריפה הגדולה שפרצה בבית ב[[מאורעות תר"פ]] והבריטים מימנו את תיקון החצר. ביחד עם ברשי היו האמן שלמה ידידיה, חותנו [[מרדכי אבי-שאול|מרדכי אבי שאול]], אחיו האופטיקאי אלכסנדר ידידיה, בנו גרשון ידידיה, הרופא ד"ר ברשי, המהנדס האמן מרדכי מושוני, חיים משה דננברג והעו"ד [[מרדכי בוקסבוים]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.jerusalem-old-city.org/164218/%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%9C%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D|הכותב=|כותרת=חלק (קטן) מסיפורה של חצר ויטנברג|אתר=סיפורים ירושלמיים|תאריך=}}</ref>. קבוצה שניה של עולים מהונגריה הגיעה במאי 1921 ועליה נמנו גם אשתו של ברשי וארבעת ילדיהם<ref name=":1">{{צ-ספר|מחבר=יהודה (אודי) כרמי|שם=ספורט בהגירה|מקום הוצאה=תל-אביב|מו"ל=רסלינג|שנת הוצאה=2013|עמ=54}}</ref>.

בסוף חודש אוגוסט 1926 עבר ד"ר ברשי מחיפה ל[[תל אביב-יפו|תל-אביב]] והתמנה למנהל בית הילדים שעל יד "הדסה"<ref>{{צ-מאמר|מחבר=-|שם=ב"הדסה"|כתב עת=הארץ|עמ=4|שנת הוצאה=30 באוגוסט 1926|קישור=http://www.jpress.nli.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=DHY%2F1926%2F08%2F30&id=Ar00403&sk=6B7F89EA}}</ref>. בתל-אביב פגש ברשי את מיקלוש ניקולס אמודי, רופא שיניים מבודפשט ובן למשפחה יהודית מתבוללת וסייף חובב. לברשי, שהיה בעברו אלוף הונגריה בסיף בשנת [[1904]]<ref name=":1" /> התאפשר לחזור לספורטל[[ספורט]] האהוב עליו, יחדיו ערכו, שני הסייפים הראשונים בארץ ישראל, אימונים במרפאתו של ד"ר אמודי<ref>{{צ-מאמר|מחבר=שי פוגלמן|שם=ההיסטוריה היהודית להפתיע של ענף הסיף|כתב עת=הארץ|שנת הוצאה=30 בינואר 2014|קישור=https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2230929}}</ref>. ברשי היה שותף בהקמתו של מועדון סיף "[[מכבי (ספורט)|מכבי]]", היה יושב הראש שלו במשך תקופה ארוכה ושימש כשופט סיף ב[[המכביה|מכביה]] הראשונה והשניה. בין באי ביתם של הזוג ברשי היו סופרים, משוררים ואנשי ציבור רבים, בינהם [[חיים נחמן ביאליק|ביאליק]], [[אביגדור המאירי]], [[הנרייטה סאלד]], [[ארתור רופין]], [[מנחם אוסישקין|אוסישקין]], [[מאיר דיזנגוף]], [[ישראל רוקח]], [[שושנה פרסיץ]], [[הנציב העליון]] [[הרברט סמואל]], המושל הירושלמי [[רונלד סטורס]] ואחרים<ref name=":0" /><ref name=":1" />.