נחום וייספיש – הבדלי גרסאות

'''נחום וייספיש''' ([[1888]]–[[1938|3 ביולי 1938]]) היה אחד מחשובי קהילת [[מאה שערים]] ב[[ירושלים]] וכן מראשיומראשוני המושבה [[מאיר שפיה]]. היה בין אלה שפעלופעל לקרב בין אנשי [[היישוב הישן]] בירושלים לבין [[ההתיישבות העובדת]] והחלוצים. רציחתונרצח בשנתעל ידי כנופיית פורעים ערבים ב-1938. רציחתו גרמה להתפוררות ההתיישבות החקלאית בשפיה.

נחום וייספיש נולד בירושלים בשנת תרמ"ח (1888) לרבי דוד בהר"ן ולשרה שלזינגר, בתו של עקיבא יוסף שלזינגר. מצד אביו היה נכדו של רבי [[נחום לעווי]], הידוע גם כ"צדיק משאדיק", ולמעשה הוא נקרא על שמו. נחום היה הילד השביעי מתוך שמונה ילדים.<ref>{{צ-ספר|מחבר=אליעזר ריבלין|שם=ספר היחס - צאצאי נחום לעווי ומינה לאה לבית ריבלין|מקום הוצאה=|מו"ל=|שנת הוצאה=2010|עמ=}}</ref> בילדותו, למד נחום ב[[ישיבת עץ חיים|ישיבת "עץ חיים"]]. בגיל 17 שודך לבתו של [[חיים דב קנטור]] - שידוך שהיה יוצא דופן מאוד באותם הימים, בין בתו של איש עובד אדמה מן המושבות לבין בחור ישיבה מ[[נטורי קרתא]]. ר' חיים דוב, שגר במושבה מאיר שפיה, רצה שבנותיו יתחתנו עם בחורי ישיבה טובים מירושלים ולכן, לפי תנאי החתונה היה מוכן לממן את חתנו כדי שישבשיישב וילמד תורה. ציפורה רחל (שנודעה בכינויה "פייגה רוח'ל"), בתו של חיים דב, הייתה עלמה יפה ומטופחת, בת 18, גדולה בשנה מחתנה. ר' נחום אכן המשיך ללמוד ב[[חצר דיסקין#ישיבת אהל משה|ישיבת "אוהל משה]]" על חשבון חתנו. את ישיבת "אוהל משה" ניהל אביו, ר' דוד בהר"ן (בן הרב נחום). נחום נחשב לאחד מבחורי הישיבה המבריקים ביותר וכממשיך של אביו. ואולם לאחר כשלוש שנים, החליט נחום וייספיש שהוא מפסיק את לימודיו בישיבה ועובר לשפיה לעבוד את האדמה. הוא האמין שעבודת האדמה תאפשר לו לקיים את מצוות ארץ ישראל הלכה למעשה. מעבר זה נעשה בהשפעת שלושה גורמים משמעותיים: בהשפעת סבו [[עקיבה יוסף שלזינגר|עקיבא יוסף שלזינגר]] (בעל הלב העבר"י), שהיה מבוני ומתיישבי [[פתח תקווה]]. בהשפעת אשתו, שהתגעגעה לביתה בשפיה ובהשפעת חותנו ר' חיים דב (קנטור) אשר הראה דוגמה אישית בעבודת האדמה ובאמונה שיש אפשרות לגשר בין היישוב הישן לבין עבודת האדמה.<ref>{{קישור כלליצ-מאמר|כתובתמחבר=http://www.tidhar.tourolib.org/|הכותבשם=|כותרת=Encyclopediaחיים ofדוב the Founders and Builders of Israel {{!}}(קנטור)|כתב עת=אנציקלופדיה לחלוציתדהר|עמ=588, הישובבאתר ובוניוtidhar.tourolib.org|אתרקישור=http://www.tidhar.tourolib.org|מידע נוסף=[חיים דוב] "השיא את בנותיו לבחורים ממיטב חניכי ישיבות ירושלים ועזר לסידורם במושבות, כדי ליצור מזיגה בין הישוב הישן ובין החדש. בכלל היה משתדל להביא שני חלקים נפרדים ומנוגדים אלה של הישוב לידי כך, שכל אחד מהם יכיר בערכים החיוביים של השני לטובת כלל האומה והארץ."|תאריך=|תאריך_וידוא=2020-11-22/tidhar/view/2/588?search}}</ref> נחום וייספיש ואשתו פייגה רוח'ל יצאו בסביבות 1903 לשפיה הקטנה והמבודדת. העדות היחידה שיש על מעבר זה, היא ציטוט מדבריו של וייספיש: "אדם העוסק ביישוב ארץ ישראל יכול לשלב בעבודתו גם לימוד תורה, וליישם את הלימוד הקשור בהלכות הקשורות לארץ הלכה למעשה" (דברי ה[[החתם סופר|חת"ם סופר).]]<ref name=":1" />

בימי [[המרד הערבי הגדול|מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט]] (1939-1936) ביום ד' בתמוז תרצ"ח (3 ביולי 1938), יצא נחום השכם בבוקר כדרכו לפוריידיס. הוא נהג לעשות זאת כי שנה זו הייתה [[שנת שמיטה]]. על כן בשנה זו הרחיב וייספיש את משק החלב והגדיל את אספקת מוצרי החלב לקהל, שסמך על השגחתו (הקהל הירושלמי). כדי לספק את הדרישה, רכש וייספיש חלב אצל תושבי הכפר השכן, ומדי בוקר יצא לשם להשגיח על החלב בשעת החליבה.<ref name=":1" /> על גבול [[זכרון יעקב]] התנפלו עליו חמישה ערבים, לא מבני הכפרים בסביבה, ורצחוהו. הוא הובא לקבורה בבית הקברות שעל [[הר הזיתים]] בירושלים. ראשי [[היישוב הישן]] הירושלמי ליוו אותו למנוחות יחד עם אנשי שפיה וזכרון יעקב ונכבדי הערבים בסביבה. יו"ר ועד המושבה שפיה הספיד אותו על הר הזיתים ואמר: "הבאנו לך ירושלים גיבור. גיבור הלאום והדת".<ref>{{צ-מאמר|מחבר=|שם=החקירה ברצח נחום וייספיש|כתב עת=עיתון "דבר"|תאריך=|עמ=1, באוסף העיתונות באתר הספריה הלאומית nli.org.il|קישור=https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1938/07/04/01/article/7/?srpos=1&e=-------he-20-dav-1--img-txIN%7ctxTI-%d7%a0%d7%97%d7%95%d7%9d+%d7%95%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%a4%d7%99%d7%a9-------------1|שנת הוצאה=4.7.1938}}</ref> נחום וייספיש הניח אישה, ארבעה בנים ושבע בנות. פחי החלב, שנשארו זרוקים במקום הירצחו של נחום, לא הוזזו ממקומם במשך שנים מפאת הכבוד והקדושה שייחסו לו ערביי פרדיס. הם היוו מעין מצבה לזכרו.<ref name=":0" />

תיאור האירועים ביום הרצח מתוך ספרו של שאול דגן "מזמארין לזכרון יעקב":<ref name=":4" /><blockquote>"כשפרצו המאורעות החלו כולם להפציר בו שיחדל ממנהגו לצאת יחידי ובטרם שחר לפוריידיס, שמא יארבו לו וירצחוהו, אבל ר' נחום לא נעתר להפצרות ולא פסק ממנהגו. נסתיימה השבת ור' נחום כהרגלו באשמורת השלישית רתם את עגלתו, העמיס עליה את הכדים והסירים, טען את רובהו ויצא לדרך. בשעת בוקר מוקדמת הבחין אחד האיכרים באחת מפרדותיו של ר' נחום שהיא עושה דרכה למושבה, ועליה הרתמות. האיכרים נזעקו וכעבור זמן קצר נתגלתה גופתו נקובת הכדורים של ר' נחום וייספיש מוטלת על עגלתו. רוצחיו ארבו לו וירו בו בגבו, הם לא העזו לצאת מולו פנים אל פנים",<ref name=":4">{{צ-ספר|מחבר=ש' דגן|שם=מזמארין לזכרון יעקב|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=|שנת הוצאה=1988|עמ=111}}</ref> נרצח בידי כנופיה ערבית בד' תמוז תרצ"ח במהלך המרד הערבי הגדול ודמותו היא עד היום אחת מדמויות המופת של החברה החרדית הירושלמית. </blockquote>מותו גרם להתפוררות ההתיישבות בשפיה. רוב משפחות האיכרים עזבו את המשקים ועברו לזכרון יעקב ולירושלים.<ref>מתוך מכתבו של ר' חיים דוב להנהלת פיק"א, בו הוא מבקש לאפשר לאלמנה וילדיה לקבל דירה בזכרון יעקב, כי רוב המשפחות כבר עברו או נמצאות בשלבי מעבר. הוא גם מציין שר' נחום לא רצה לעבור והוא זה שתמך במשפחות שגרו במאיר שפיה.</ref> במקום נשאר רק [[מאיר שפיה#מוסד חינוכי|המוסד החינוכי]].<ref name=":1" />