הבדלים בין גרסאות בדף "משתמש:יוניון ג'ק/טיוטה"

ב-11 בנובמבר 1918 הסתיימה מלחמת העולם הראשונה. ארבע שנים של מלחמה עקובה מדם הגיעו לסיום. חודשיים מאוחר יותר נערכו בגרמניה בחירות דמוקרטיות ראשונות. בגרמניה הוקמה ממשלת קואליציה שנקראת קואליציית ויימאר. הצעד הראשון שביצעה האסיפה על מנת לייצב ולבסס את השלטון היה כינון חוקה, היא חוקת ויימאר. החוקה קבעה כי גרמניה היא רפובליקה וכי הסמכות הפוליטית נובעת מהעם. עקרונות החוקה היו ליברליים, כמו שוויון בפני החוק, שמירה על חירות הפרט, חופש דיבור, זכות בחירה לנשים ועוד. חוקת ויימאר נחשבה לאחת החוקות הנעלות בדברי זכויות האדם וחירויותיו. במהלך 14 שנות קיום הרפובליקה קמו ונפלו 20 ממשלות. רוב הממשלות החזיקו מעמד חודשים אחדים. מינואר 1919 ועד לינואר 1933 התקיימו שמונה מערכות בחירות. שני משברים כלכליים פקדו את רפובליקת ויימאר, ואיתם אבטלה של שישה מיליון גרמנים. מזכיר לכם משהו? ב-30 בינואר 1933 התמנה היטלר לקנצלר גרמניה, ובכך קרסה הדמוקרטיה הגרמנית באופן סופי. בנג'מין האט מאוניברסיטת הארוורד מתאר בספרו "מות דמוקרטיות" כיצד קרסה רפובליקת ויימאר וכיצד עלה היטלר לשלטון. ואני מצטט: "דמוקרטיות אינן מתמוטטות בקול תרועה אלא בדממה, על ידי היחלשות מתמשכת של מוסדותיהן, ובמיוחד שומרי הסף, מערכת המשפט ותקשורת והתרופפות נורמות פוליטיות". כאמור, דמוקרטיות אינן קורסות ביום אחד. זהו תהליך איטי ומתמשך, תהליך שמרדים את עירנות האזרחים. אנחנו בתהליך וכדאי שנתעורר!
 
חברים יקרים, באוקטובר 2016 התייצבתי לראשונה, יחד עם חברי דוד פלדשטיין, בכניסה למשרד ראש הממשלה בקריאה להתפטרותו. אחת הסיבות לקריאתי היתה שחיקת הדמוקטיה הישראלית. במשך למעלה משלוש וחצי שנים עמדנו כמה עשרות מפגינים בצמתים ברחבי הארץ. בחורף, בגשם וברוח, ובקיץ תחת השמש הקופחת. חברינו למאבק התייצבו כל מוצאי שבת בכיכר גורן בפתח תקווה. חברי הקרייםה-"קריים מיניסטר" התכנסו ברחבת הבימה בתל-אביב. מפגינים פעלו בחיפה, עפולה, בכיכר פריז שבירושלים ובמוקדים נוספים ברחבי הארץ. היינו כמה מאות קולות, רובם של אנשים בשנות ה-60 לחייהם. לפני חצי שנה הצטרפו למאבק חברינו מהדגליםמ-"הדגלים השחורים." בחודשיים וחצי האחרונים רבים התעוררו. בוגרים, ובמיוחד צעירים, שהיו רדומים עד עכשיו וכיום הם מבינים: זהו מאבק מאבק על עתיד המדינה. העתיד שלכם, חברים. רבים מאיתנו שילמו וממשיכים לשלם בבריאותם בגין פעילות מתמשכת. עור ידיי צרוב מהשמש. הרגליים כבר מתקשות לשאת את הגוף והריאות שחורות מפיח המשאיות שבצמתים. עשרות חברים למאבק נעצרו ואחדים נרדפים באופן אישי. זהו מאבק ארוך, קשה ומתיש. המחאה שלנו היא מחאה עממית, שממומנת (בניגוד לשקרים) מכספינו הפרטי ותרומות צנועות של אנשים טובים. בצעדה היום לקחו חלק אזרחים ואזרחיות מכל שכבות הציבור שהתעוררו לאחר שנים של שתיקה, שבהן נרמסו זכויותיהם של אזרחי ישראל, של נשים, של נכים, של להט"בים ומיעוטים על ידי נאשם בפלילים בדרכו להרס מוסדות הדמוקרטיה. התעוררנו מאוחר לתוך מציאות שבה ראש ממשלה נאשם בשוחד, מרמה והפרת אמונים, נחוש להשאיר אחריו אדמה חרוכה במקום מדינה מתפקדת. מאז 1997, עת לחש נתניהו על אוזנו של הרב כדורי כי השמאל שכח מה זה להיות יהודים, נתניהו מפלג את החברה הישראלית ומשסה אזרחים זה בזה במאבקים קשים כדי להתחמק לאחריותו לפערים העצומים בין עשירים ועניים, להריסת שירותי הרווחה והבריאות, לבינוניות של מערכת החינוך. בשנים האחרונות הנאשם מכוון את כל כוחות ההרס שלו אל עבר מבצר הדמוקרטיה. העיתונות החופשית כבר לא חופשית. היא נשלטת על ידי בעלי הון שמחוברים לעטיני השלטון. איגודים מקצועיים הוחלשו. עובדי חינוך ורווחה הושפלו בשכר זעום. הכנסת הוחלשה והיא מתקשה לבצע את תפקידה - לבקר את הרשות המבצעת. בשנים האחרונות נחקקו על ידי הכנסת חוקים אנטי-דמוקרטיים. הפרקליטות, בתי המשפט, הפכו מאויימים וכפופים לשרירות הלב של הנאשם. מבקר המדינה הפך להיות משבח המדינה. השיח הציבורי מזוהם בשקרים וספינים ומקהלת החנפנים מדקלמת את דף המסרים שיוצא מהמעון הרשמי בבלפור. הגל האנטי-דמוקרטי מוביל להגברת התסיסה והשנאה, ובני פלוגתה מתוייגים כבוגדים. דמוקרטיה היא מילה מופשטת. אני מעדיף לקרוא לזה חיים בכבוד הדדי, בחלוקה שווה בנטל, בשיוויון זכויות בפני המדינה ובפני החוק, בשמירה על זכויות המיעוטים והחלשים, בחופש ביטוי, בחופש תנועה, בחופש ההתאגדות. לצערי הרב, כמעט דבר מכל זה כבר אינו מתקיים כאן. הדמוקרטיה הישראלית גוססת, מחוברת למכונת הנשמה. בידינו, בחובתנו, להציל אותה. המאבק במגיפת הקורונה חשף שהמלך עירום. אין מנהיגות. נתניהו איננו מסוגל לקבל החלטות. החלטות שמתקבלות בבוקר משתנות בערב. הגאון הכלכלי התגלה ככישלון. מערכת הבריאות קורסת. היא חיה ונושמת רק בזכות מסירות הבלתי רגילה של הצוותים הרפואיים. המדינה בכאוס. אין מצב שמנהל כושל יהיה ראש הממשלה. ב-6 בדצמבר יגיעו שוב נתניהו לבית המשפט המחוזי בירושלים. תהיה זו "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו". הנאשם יתבקש לקום על רגליו ולענות לשאלת השופטים: "מודה או לא מודה?". העיסוק היום-יומי של נתניהו במשפט ובמחאה, השקרים שהוא ודובריו מפיצים, הקריאות נגד המפגינים - שמאל קיצוני, אנרכיסטי, מפיצי מחלות וחייזרים - מעידים יותר מכל שהוא בלחץ. אין מצב, אין מצב שנאשם בפלילים יהיה ראש הממשלה.
 
מאז 1997, עת לחש נתניהו על אוזנו של הרב כדורי כי השמאל שכח מה זה להיות יהודים, נתניהו מפלג את החברה הישראלית ומשסה אזרחים זה בזה במאבקים קשים כדי להתחמק לאחריותו לפערים העצומים בין עשירים ועניים, להריסת שירותי הרווחה והבריאות, לבינוניות של מערכת החינוך. בשנים האחרונות הנאשם מכוון את כל כוחות ההרס שלו אל עבר מבצר הדמוקרטיה. העיתונות החופשית כבר לא חופשית. היא נשלטת על ידי בעלי הון שמחוברים לעטיני השלטון. איגודים מקצועיים הוחלשו. עובדי חינוך ורווחה הושפלו בשכר זעום. הכנסת הוחלשה והיא מתקשה לבצע את תפקידה - לבקר את הרשות המבצעת. בשנים האחרונות נחקקו על ידי הכנסת חוקים אנטי-דמוקרטיים. הפרקליטות, בתי המשפט, הפכו מאויימים וכפופים לשרירות הלב של הנאשם. מבקר המדינה הפך להיות משבח המדינה. השיח הציבורי מזוהם בשקרים וספינים ומקהלת החנפנים מדקלמת את דף המסרים שיוצא מהמעון הרשמי בבלפור. הגל האנטי-דמוקרטי מוביל להגברת התסיסה והשנאה, ובני פלוגתא מתוייגים כבוגדים. דמוקרטיה היא מילה מופשטת. אני מעדיף לקרוא לזה חיים בכבוד הדדי, בחלוקה שווה בנטל, בשיוויון זכויות בפני המדינה ובפני החוק, בשמירה על זכויות המיעוטים והחלשים, בחופש ביטוי, בחופש תנועה, בחופש ההתאגדות. לצערי הרב, כמעט דבר מכל זה כבר אינו מתקיים כאן. הדמוקרטיה הישראלית גוססת, מחוברת למכונת הנשמה. בידינו, בחובתנו, להציל אותה.
חברים, בעוד שעה, כשנסיים את האירוע, חבריי ואני נאסוף את הלכלוך מהכביש לתוך שקיות ניילון. המטאטא המכני של עיריית ירושלים יעבור ויסיר את האבק ולא נודע אל קרבו. אנחנו חייבים לעלות מדרגה במאבק הזה. יש לעבור למחאה שקטה. לא אלימה ומתמשכת. שביתת שבת של יומיים-שלושה על המדרכות ירושלים סביב מעון ראש הממשלה. בלי לזוז. עד שנאשם ירים ידיים. אני מאמין שמאחוריי כל אדם שנמצא כאן כעת יושבים בבית עוד 100 או 200 אזרחים ואזרחיות שתומכים במאחה אבל עדיין לא הבינו שבלעדיהם המחאה תיכשל. אני קורא לכם: אתם, ההמונים, שעדיין יושבים על הגדר ומשקיפים ואולי אדישים, קומו! קומו עכשיו מיד, לפני שיהיה מאוחר.
 
המאבק במגיפת הקורונה חשף שהמלך עירום. אין מנהיגות. נתניהו איננו מסוגל לקבל החלטות. החלטות שמתקבלות בבוקר משתנות בערב. הגאון הכלכלי התגלה ככישלון. מערכת הבריאות קורסת. היא חיה ונושמת רק בזכות מסירות הבלתי רגילה של הצוותים הרפואיים. המדינה בכאוס. אין מצב שמנהל כושל יהיה ראש הממשלה. ב-6 בדצמבר יגיעו שוב נתניהו לבית המשפט המחוזי בירושלים. תהיה זו "מדינת ישראל נגד בנימין נתניהו". הנאשם יתבקש לקום על רגליו ולענות לשאלת השופטים: "מודה או לא מודה?". העיסוק היום-יומי של נתניהו במשפט ובמחאה, השקרים שהוא ודובריו מפיצים, הקריאות נגד המפגינים - שמאל קיצוני, אנרכיסטי, מפיצי מחלות וחייזרים - מעידים יותר מכל שהוא בלחץ. אין מצב, אין מצב שנאשם בפלילים יהיה ראש הממשלה.
 
חברים, בעוד שעה, כשנסיים את האירוע, חבריי ואני נאסוף את הלכלוך מהכביש לתוך שקיות ניילון. המטאטא המכני של עיריית ירושלים יעבור ויסיר את האבק ולא נודע אל קרבו. אנחנו חייבים לעלות מדרגה במאבק הזה. יש לעבור למחאה שקטה. לא אלימה ומתמשכת. שביתת שבת של יומיים-שלושה על המדרכות ירושלים סביב מעון ראש הממשלה., בלי לזוז., עד שנאשם ירים ידיים. אני מאמין שמאחוריי כל אדם שנמצא כאן כעת יושבים בבית עוד 100 או 200 אזרחים ואזרחיות שתומכים במאחה אבל עדיין לא הבינו שבלעדיהם המחאה תיכשל. אני קורא לכם: אתם, ההמונים, שעדיין יושבים על הגדר ומשקיפים ואולי אדישים, קומו! קומו עכשיו מיד, לפני שיהיה מאוחר.!
 
בעוד שבוע תחל שנה חדשה. בידינו לקבוע אם תהיה זו שנה טובה, שנה של שינוי, או שנה, חס וחלילה, שנה רעה. שנה של המשך ההדרדרות. שבת שלום, ובתקווה לשנה טובה. תודה לכם.