פת שלימה – הבדלי גרסאות

המספר מתאר את ההזמנה שמסר למלצר, ומציין: "וכדי שלא אהא בעיניו הדיוט שאוכל ואינו בורר הוספתי ואמרתי לו דרך חשיבות אבל מבקש אני פת שלימה". במהלך ההמתנה הממושכת לארוחתו החל המספר להתחרט: "התחלתי מהרהר מפני מה הקדימו אותם לפני, והלוא אני באתי לפניהם. אפשר מפני שביקשתי פת שלימה ופת שלימה אינה מצויה בשעה זו וממתינים עד שיביא הנחתום פת חדשה ויתנו לי. התחלתי מוכיח את עצמי על שביקשתי לי פת שלימה בשעה שהייתי מסתפק אפילו בפרוסה קטנה". למחרת בבוקר, כאשר הגיעו המנקים לחדר האוכל, והופתעו למצוא בו את המספר, "לסוף התחילו צוחקים ושאלו מי הוא זה שמוטל כאן? בא המלצר ואמר זהו אותו שביקש פת שלימה."

 

[[יעקב לוינגר]] לא הסתפק בפירוש קצר זה. הוא מציין למקורו של המושג בדיני [[עירוב חצרות|עירוב]], במסגרתם אמר ה[[רמב"ם]]: "אין מערבים בחצרות אלא בפת שלמה בלבד" ({{רמב"ם|זמנים|עירובין|א|ח}}). לוינגר מוסיף שדיני עירוב רלוונטיים לסיפור משום שקיומם "עניין קולקטיבי הוא, שכל בני החצר עושים אותו עשייה משותפת" והוא משמש, למשל, "כשאנשים כמו ד"ר יקותיאל נאמן מוסרים לנו בעצם יום השבת אי-אילו מכתבים, כדי למסור אותם בבית הדואר ולשלחם באחריות". כמו כן, "לפת שלימה אנו נזקקים לסעודות שבת ויום טוב". יתירה מזו, לפת ישנו במקורות הקשר מיני{{הערה|ראו למשל {{בבלי|יומא|יח|ב}}"פת בסלו"}} ובכך רואה לוינגר בפת השלימה כמשקפת את אופיו הארוטי של מאבק היצרים שבו נתון המספר, שכעדותו התראה עם מר גרסלר "ביותר באותם הימים שאשתי ישבה בחוצה לארץ". בהתאם למשמעותו הסמלית של הלחם, מפרש לוינגר כי "הפרובלימה הנוקבת בסיפור אינה מאבק יצרים סתמי, אלא יצרו של המספר להשיג מחוץ לבית את מה שניתן למצוא בבית בלבד".{{הערה|יעקב לוינגר, "הערות לפירוש על 'פת שלימה'", בספר: '''לעגנון שי''', 1966, עמ' 183-179.}}