נצרות קתולית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ ←‏סקרמנטים: אופס - מחיקת תעתקת
שורה 47:
מספר הקתולים בעולם ממשיך לגדול, אם כי מרבית הגידול כיום נובע מ[[ריבוי טבעי]] ולא מ[[המרת דת]]. עיקר האוכלוסייה הקתולית נמצא כיום ב[[דרום אמריקה]], בפיליפינים ובארצות שונות במרכזה ובדרומה של אפריקה. בין השנים 1978 ל-2000 גדלה האוכלוסייה הקתולית ב-288 מיליון בני אדם בקירוב. במדינות אירופה שנחשבות באופן מסורתי כקתוליות, למשל ב[[צרפת]], יש אוכלוסייה גדלה והולכת של אנשים המצהירים כי הם חסרי-דת, וכן נוצר מיעוט [[איסלאם|מוסלמי]] גדול עקב [[הגירה]].
 
==תולדות==
==היסטוריה של הכנסייה הקתולית==
===ראשית ימי הכנסייה===
השימוש המוקדם ביותר במונח "הכנסייה הקתולית" נמצא באגרת שכתב איגנציוס הקדוש, בישוף אנטיוכיה לנוצרים בסמירנה בשנת [[107]]. באגרת שלל איגנציוס את הכופרים מקהל המאמינים, כגון אלה אשר אינם מאמינים כי לחם הקודש הוא בשרו של "ישו מושיענו, שסבל למעננו ושהאב הקדוש, בטובו, העלה מן המתים". הוא קרא לכופרים "חיות פרא בצורת אדם, שעליכם לא רק שלא לקבל, אלא אם אפשר, לא להיפגש איתם".
האמונה הנוצרית התפשטה במהירות בזכות [[פאולוס]], [[פטרוס]] ויתר [[השליחים]], וקהילות גדולות של נוצרים קמו באגן הים התיכון, ובמיוחד בערים המרכזיות [[רומא]], [[אלכסנדריה]], [[אנטיוכיה]] ו[[ירושלים]] (מאוחר יותר מחוזות כנסייתיים אלה, יחד עם [[קונסטנטינופוליס]], יצרו את ה[[פנטארכיה]]). עד מהרה, על אף התנגדות קיסרי [[האימפריה הרומית]], הדת החדשה התבססה, התפתחה ויצרה לעצמה מערכות מנהליות מקומיות. לתקופה זו שייך גם השימוש המוקדם ביותר במונח "הכנסייה הקתולית": הוא נזכר לראשונה באגרת שכתב איגנציוס הקדוש בישוף אנטיוכיה לנוצרים בסמירנה בשנת [[107]].
 
קרנה של הנצרות החלה לעלות בשנת [[313]], עת פרסם הקיסר [[קונסטנטינוס]] את [[צו מילאנו]], אשר קבע כי את רדיפת הנוצרים בכל רחבי האימפריה הרומית יש להפסיק. כמה שנים לאחר מכן, ב-[[325]], כונסה ביוזמת קונסטנטינוס [[ועידת ניקיאה]], אשר קבעה את [[קרדו (תפילה)|עיקרי האמונה הנוצרית]]. אך עם גודל הקהילה הנוצרית באו גם מחלוקות: היו כמה הייררכים רבי מעלה בכנסייה אשר הטיפו לגרסאות שונות של [[התאולוגיה הנוצרית]]. גישות אלה, אשר נדחו על-ידי הקהילה הנוצרית ב[[ועידה אקומנית|וועידות אקומניות]] אחרי ניקיאה, הן ה[[מינות (נצרות)|מינויות]].
הכנסייה הקתולית נוסדה בשנת [[313]] עם קבלת הנצרות ב[[האימפריה הרומית|אימפריה הרומית]]. היא הממשיכה של ה[[כנסייה]] הנוצרית המקורית שהקים [[פטרוס הקדוש]]. הכנסייה מחזיקה בנכסים רבים: קרקעות, יצירות אומנות, והון רב.
 
===אחרי ועידת ניקיאה===
ב[[המאה ה-11|מאה ה-11]] התחולל [[פילוג הכנסייה הנוצרית|הפילוג הגדול]]. הכנסייה הרומית-קתולית שמרכזה ב[[רומא]] נפרדה מן [[הכנסייה האורתודוקסית|הכנסייה הביזנטית-אורתודוקסית]] שמרכזה ב[[קונסטנטינופול]] (כיום: [[איסטנבול]]).
{{ערך מורחב|ערך=[[ועידת כלקדון]], [[מלחמת האיקונין]]}}
בשנת [[431]] כונסה [[ועידת אפסוס]], אשר קבעה כי אין להפריד יתר על המידה את מהויותיו האלוהית והאנושית של ישו ולכן אמו [[מרים, אם ישו|מריה הבתולה]] היא יולדת האל. מתוך קביעה זו צמחה גישה, שגרסה כי לא זו בלבד ששתי המהויות של ישו התאחדו בגופו, אלא גם במהותן; גישה זו נודעה בשם [[המינות המונופיזיטית|מונופיזיטיות]], אף שחסידיה מעדיפים את השם [[מיאפיזיטיות]] (משום שמונופיזיטיות היא גישה קיצונית יותר). גישה זו גונתה בשנת [[451]] ב[[ועידת כלקדון|וועידת כלקדון]], וקביעה זו גרמה לפילוג חמור בקהילה הנוצרית: ה[[נצרות אוריינטלית|קהילה האוריינטלית]] פרשה מהכנסייה, והמחוזות הכנסייתיים של [[אלכסנדריה]] ו[[אנטיוכיה]] חלוקים מאז ועד היום בשאלה זו, ולכל סיעה מערכת כנסייתית משלה.
 
קרע נוסף שהתרחש בכנסייה הוא [[מלחמת האיקונין]], שראשיתו בכך ש[[האימפריה הביזנטית|קיסר ביזנטיון]] [[לאו השלישי]] כפה את פטריארך קונסטנטינופוליס לקבוע, כי כיבוד [[איקונין]] הוא אסור, שכן הוא עבירה על הדיבר השני: "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה" וגו'. אף על פי שרבים מתושבי הקיסרות קיבלו על עצמם הכרעה זו, רבים אחרים סירבו לעשות כן והמשיכו במנהגי כיבוד האיקונין. בנוסף לכך, הקהילה הנוצרית המערבית סירבה לקבל קביעה זו והכריזה על קרע עם הקיסרות, אשר נפתר רק עם נצחונם של מכבדי האיקונין אשר קובע באמצעות [[ועידת ניקיאה השנייה]].
 
===הפילוג הגדול===
{{ערך מורחב|פילוג הכנסייה הנוצרית}}
החל מתקופה מסוימת, החל צל של פילוג בין המזרח למערב לרחף מעל לנצרות. הסיבות לכך היו הן [[תאולוגיה|תאולוגיות]] - הכנסייה האורתודוכסית טענה כי הקתולים סילפו את ה[[קרדו (תפילה)|קרדו]] על-ידי הוספת [[פסוקית ומהבן]] (filioque), והן פוליטיות - הקתולים טענו כי לבישוף של רומא, הלא הוא ה[[אפיפיור]], עליונות על שאר הפטריארכים, ולכך ההייררכים האורתודוכסים לא הסכימו. על חילוקי דעות אלה נוספו הבדלי מנהג, לשון ותרבות ועלבונות מן העבר - למשל, ב[[ועידת קוויניסקטס|וועידת קוויניסקסט]] הקהילה המזרחית ניסתה לכפות את מנהגיה על הקהילה המערבית. המתח בין המזרח למערב הגיעו לשיאו בשנת [[870]], כאשר הקהילה המזרחית והמערבית כמעט ונפרדו שנית מהסיבות הנזכרות לעיל במהלך [[ועידת קונסנטינופוליס הרביעית]], שהעילה המיידית לכינוסה הייתה ויכוח על כס פטריארך קונסטנטינופוליס.
 
בשנת [[1054]] הכנסייה התפצלה סופית ל[[נצרות קתולית|כנסייה הקתולית]] ולכנסייה האורתודוכסית, כאשר שליחי האפיפיור לקונסטנטינופוליס גינו כמה ממנהגי האורתודוכסית והכריזו עליהם [[אנאתמה]] (חרם חמור), ופטריארך קונסטנטינופוליס הכריז בתגובה אנאתמה על האפיפיור וכל תומכיו (במילים אחרות, על הנצרות המערבית). משנה זו הקהילה האורתודוכסית נחשבת לקהילה נפרדת בתוך הנצרות. נסיונות לאחות את הקרע לא צלחו, ולאחר [[מסע הצלב הרביעי]] ([[1204]]) שבו הצלבנים הקתולים בזזו את קונסטנטינופוליס ופירקו את הקיסרות הביזנטית הדבר הפך לבלתי-אפשרי.
 
===בימי הביניים===
{{ערך מורחב|ערך=[[הפילוג המערבי]], [[האינקוויזיציה]]}}
 
===הרפורמציה===
{{ערך מורחב|הרפורמציה}}
הפילוג המשמעותי הבא שהחליש את כוחה של הנצרות הקתולית, התרחש במערב אירופה ב[[המאה ה-16|מאה ה-16]]. תנועת [[הרפורמציה]] שהנהיג [[מרטין לותר]] הביאה לכך שקהילות נוצריות בצפון אירופה ניתקו את קשריהן עם רומא, וגיבשו ממסד דתי משלהם: [[נצרות פרוטסטנטית|הנצרות הפרוטסטנטית]].
 
===כיום===
{{ערך מורחב|ועידת הוותיקן השנייה}}
 
==ראו גם==