סרדיס – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הרחבה |
עריכה |
||
שורה 21:
סרדיס עברה לשלטון רומאי בשנת 133 לפנה"ס. במהלך תקופת שילטון זו היא נותרה עיר חשובה והייתה המרכז העיקרי של מחוז שיפוטי שכלל כמעט 30 יישובים לידיאיים ופריגיים. אסון פקד את העיר בתקופת שלטונו של הקיסר [[טיבריוס]], כאשר בשנת 17 לספירה נהרסה סרדיס ברעידת אדמה, אך נבנתה מחדש בעזרת עשרה מיליון [[ססטרטיוס]] מהקיסר ופטור מתשלום מיסים במשך חמש שנים. העיר שגשגה תחת [[השלום הרומאי|השלום הרומי]] (pax romana), והתפארה במקדש של הכת האימפריאלית, מרחצאות חשובות, אצטדיון, אמות מים ומבנים אזרחיים אחרים. כמו כן היא התפרסמה באחת משבע הכנסיות של אסיה ב[[חזון יוחנן|ספר ההתגלות]], אך לא נמצאו מבני כנסיות המתוארכים לתקופה זו.
בארגון מחדש של האימפריה הרומית בפיקוחו של [[דיוקלטיאנוס]], הפכה סרדיס לבירת מחוז של לידיה, והיא פרחה במיוחד במאות הרביעית והחמישית לספירה. בית הכנסת הרומי המאוחר של סרדיס, כנסיות העיר שכללו כנסייה מהמאה הרביעית מחוץ לחומות העיר, קפלה המחוברת למקדש ארטמיס, בזיליקה גדולה בסמוך למרכז העיר, בתים רומיים מאוחרים
כתוצאה מפיצול [[האימפריה הרומית]] בשנת [[395]] לספירה עברה סרדיס לשליטת [[האימפריה הביזנטית|ביזנטיון]]. בעידן הביזנטי סרדיס נשארה בירת המחוז העשיר, מטרופולין גדול בסגנון רומי טיפוסי, מעוטר במבני ציבור מרשימים, שסיפק שירותים נרחבים לאוכלוסייה הגדולה ומרכז פעילויות כלכליות מגוונות. במאה הרביעית סרדיס הייתה המטה של מפעל נשק קיסרי והיה בה בית ספר פילוסופי. העיר הייתה מרכז רשת דרכים רומיות שחיברה אותה עם הים האגאי וכל חלקי אסיה הקטנה. הכניסה אל סרדיס היתה מזרח-מערב על דרך מרוצפת שיש מחופה שדרת עמודים וחנויות, שנבנו לאורך הקיר הדרומי של בית מרחץ מפואר
בשנת 615 פלש [[ח'וסרו השני]] מלך פרס [[האימפריה הסאסאנית|הסאסנית]] וכבש את העיר. העיר נשרפה כליל ולא נבנתה מחדש. מה שנותר ממנה זו המצודה העצמתית על הגבעה עם יישובים קטנים הפזורים על פני האתר העתיק, כולם בנויים מחורבות העיר הקודמת או עליה.
שורה 49:
בית הכנסת כפי שעולה מין ההריסות מעיד על קהילה גדולה ועשירה שהיה בכוחה לבנות בית תפילה מפואר במיקום מרכזי בעיר. ברחוב, לאורך הקיר הדרומי של בית הכנסת היו חנויות. מבחינת השרידים עולה, שחלק מבעלי החנויות היו יהודים, שניהלו את עסקיהם במקביל לתושבים האחרים בעיר. אך יישנן גם עדויות לכך, שהתושבים המקומיים לא ראו בעיין יפה את השמירה על הלכות היהדות והתמרמרו שהיהודים לא עובדים את אלילי המקום. למרות זאת, היהודים זכו לתמיכה של השלטונות הרומיים שהתירו חופש פולחן והגנו על זכויותיהם. כפי שכתב [[דומיטיוס אולפיאנוס]], משפטן מכובד של תחילת המאה השלישית:
"[[ספטימיוס סוורוס|סוורוס]] ו[[קרקלה|אנטונינוס]] [הקיסרים] האלוהיים אפשרו למי שדבק באמונות הטפלות היהודיות לכהן בתפקיד [ציבורי], אך גם מטיל עליהם רק את ההתחייבויות שלא יפגעו באמונות הטפלות שלהם".
עם הריסת העיר בידי הפרסים הסאסנים נהרס גם בית הכנסת, הוא מעולם לא נבנה מחדש, והקהילה היהודית בסרדיס חדלה להתקיים.
| |||