נחום וייספיש – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קטגוריה:נפטרים ב-1938 באמצעות HotCat
יעל 2188 (שיחה | תרומות)
עדכון
שורה 17:
בימי [[המרד הערבי הגדול|מאורעות הדמים תרצ"ו-תרצ"ט]] (1939-1936) ביום ד' בתמוז תרצ"ח (3 ביולי 1938), יצא נחום השכם בבוקר כדרכו לפוריידיס. הוא נהג לעשות זאת כי שנה זו הייתה [[שנת שמיטה]]. על כן בשנה זו הרחיב וייספיש את משק החלב והגדיל את אספקת מוצרי החלב לקהל, שסמך על השגחתו (הקהל הירושלמי). כדי לספק את הדרישה, רכש וייספיש חלב אצל תושבי הכפר השכן, ומדי בוקר יצא לשם להשגיח על החלב בשעת החליבה.<ref name=":1" /> על גבול [[זכרון יעקב]] התנפלו עליו חמישה ערבים, לא מבני הכפרים בסביבה, ורצחוהו. הוא הובא לקבורה בבית הקברות שעל [[הר הזיתים]] בירושלים. ראשי [[היישוב הישן]] הירושלמי ליוו אותו למנוחות יחד עם אנשי שפיה וזכרון יעקב ונכבדי הערבים בסביבה. יו"ר ועד המושבה שפיה הספיד אותו על הר הזיתים ואמר: "הבאנו לך ירושלים גיבור. גיבור הלאום והדת".<ref>{{צ-מאמר|מחבר=|שם=החקירה ברצח נחום וייספיש|כתב עת=עיתון "דבר"|תאריך=|עמ=1, באוסף העיתונות באתר הספריה הלאומית nli.org.il|קישור=https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1938/07/04/01/article/7/?srpos=1&e=-------he-20-dav-1--img-txIN%7ctxTI-נחום+וייספיש-------------1|שנת הוצאה=4.7.1938}}</ref> נחום וייספיש הניח אישה, ארבעה בנים ושבע בנות. פחי החלב, שנשארו זרוקים במקום הירצחו של נחום, לא הוזזו ממקומם במשך שנים מפאת הכבוד והקדושה שייחסו לו ערביי פרדיס. הם היוו מעין מצבה לזכרו.<ref name=":0" />
 
תיאור האירועים ביום הרצח מתוך ספרו של שאול דגן "מזמארין לזכרון יעקב":<ref name=":4" /><blockquote>"כשפרצו המאורעות החלו כולם להפציר בו שיחדל ממנהגו לצאת יחידי ובטרם שחר לפוריידיס, שמא יארבו לו וירצחוהו, אבל ר' נחום לא נעתר להפצרות ולא פסק ממנהגו. נסתיימה השבת ור' נחום כהרגלו באשמורת השלישית רתם את עגלתו, העמיס עליה את הכדים והסירים, טען את רובהו ויצא לדרך. בשעת בוקר מוקדמת הבחין אחד האיכרים באחת מפרדותיו של ר' נחום שהיא עושה דרכה למושבה, ועליה הרתמות. האיכרים נזעקו וכעבור זמן קצר נתגלתה גופתו נקובת הכדורים של ר' נחום וייספיש מוטלת על עגלתו. רוצחיו ארבו לו וירו בו בגבו, הם לא העזו לצאת מולו פנים אל פנים",<ref name=":4">{{צ-ספר|מחבר=ש' דגן|שם=מזמארין לזכרון יעקב|מקום הוצאה=תל אביב|מו"ל=|שנת הוצאה=1988|עמ=111}}</ref> נרצח בידי כנופיה ערבית בד' תמוז תרצ"ח במהלך המרד הערבי הגדול ודמותו היא עד היום אחת מדמויות המופת של החברה החרדית הירושלמית. </blockquote>מותו גרםהוסיף להתפוררות ההתיישבות בשפיה. רוב משפחות האיכרים עזבו את המשקים ועברו לזכרון יעקב ולירושלים.<ref>מתוך מכתבו של ר' חיים דוב להנהלת פיק"א, בו הוא מבקש לאפשר לאלמנה וילדיה לקבל דירה בזכרון יעקב, כי רוב המשפחות כבר עברו או נמצאות בשלבי מעבר. הוא גם מציין שר' נחום לא רצה לעבור והוא זה שתמך במשפחות שגרו במאיר שפיה.</ref><ref name=":1" /> במקום נשאר רק [[מאיר שפיה#מוסד חינוכי|המוסד החינוכי]].<ref name=":1" />
 
== הערות שוליים ==