תחנת הכוח בעזה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ החלפות (, פלסטיני, דייוויד ) |
מ ←רקע: תקלדה |
||
שורה 52:
התחנה תוכננה במקור לפעול ב[[גז טבעי]]{{הערה|{{גלובס|ליאור גרינבאום|הרשות הפלשתינית תחל השבוע בהפקת חשמל בתחנת הכוח בעזה; תופעל בגז טבעי|559344|3 בפברואר 2002}}}}, ולהיות בעלת הספק של 140 [[ואט|מגה-ואט]], כמחצית מצריכת החשמל של עזה באותה עת. במקביל תוכנן להקים קו מתח עליון חדש בהספק 161 קילו-וולט, בין ישראל לעזה, בכדי להגדיל ולשפר את אספקת החשמל שהתבססה על קו מיושן{{הערה|{{גלובס|דוד חיון|מו"מ בין חברת החשמל לפדטקו והרשות הפלשתינית לחיבורה לקו מתח עליון|181939|16 בדצמבר 1999}}}}.
אספקת הגז הטבעי לתחנה הייתה אמורה להתקבל מ[[מרין (שדה גז)|שדה הגז מרין]], המצוי בים התיכון מול חופי רצועת עזה, ובאמצעות צינור להולכת גז טבעי ממצרים{{הערה|{{גלובס|ליאור גרינבאום|הפלשתינים יניחו צינור להולכת גז טבעי ממצרים לתחנת הכוח בעזה|771422|15 בפברואר 2004}}}}. אולם היא מעולם לא חוברה למקור גז טבעי ופועלת מאז הקמתה באמצעות [[סולר]] המסופק מישראל{{הערה|[https://gisha.org/he/updates/13612/ תחנת הכוח בעזה הפסיקה את פעולתה בשל מחסור בסולר. ישראל מוסיפה למנוע כניסת דלקים לרצועה], באתר [[גישה - מרכז לשמירה על הזכות לנוע]], 18 באוגוסט, 2020}}.
== היסטוריה ==
טקס הנחת [[אבן פינה|אבן הפינה]] נערך ב-26 באוקטובר 1999 בנוכחות יו"ר הרשות, יאסר ערפאת, ועבד אל-רחמן חמד, שר השיכון ונשיא רשות החשמל. במכרז להקמת התחנה זכה הקונצרן השווייצרי-שוודי ABB{{הערה| {{גלובס|חגי אטקס|הפלשתינים מבקשים לחבר רשת החשמל שלהם למדינות ערב|174894|27 באוקטובר 1999}}}}.
| |||