דיגוקסין – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג) |
מ הוספת קישור לאנגיוטנסין |
||
שורה 40:
#'''האטת יתר''': השפעת הדיגוקסין על הקשרית העלייתית-חדרית עשויה שלא להיעצר ברף הרצוי, אלא לשתק אותה לפרקי זמן ארוכים מהרצוי ומהדרוש, עד כדי חסימה חלקית שלה למעבר אותות חשמליים מלמעלה. כתוצאה מכך עלולות להיגרם ברדיקרדיות (קצב לב איטי) שאף הן עשויות להיות מסוכנות. מובן כי אפקט זה אינו בלעדי לדיגוקסין, והוא עלול להופיע (אם כי במידה פחותה) בשימוש בכל תרופה הפועלת על ה"צומת", בין אם מדובר ב[[חוסמי בטא]] או [[חוסמי תעלות סידן]]
# '''האינדקס התרפויטי הצר''': על מנת שהדיגוקסין יהיה יעיל, יש צורך בהשגת רמה מסוימת וקבועה שלו ב[[דם]], אולם רמה זו קרובה לרמה שבה התרופה תחדל מלהועיל ותהפוך לרעל קטלני. אכן, לדיגוקסין עומדת לרועץ נטייתו הידועה לגרום להרעלה, אשר עלולה להביא ל[[מוות]]. באופן אבסורדי, הסיכוי להרעלה גבוה יותר ככל שהחולה זקוק יותר לתרופה: חולים אלה, הסובלים בדרך כלל מאס"ל מתקדמת (NYHA 3-4), כפי שנראה להלן, זקוקים לטיפול בדיורטיקה (תרופות משתנות), בדרך כלל [[פוסיד]], העלולה לדלדל את רמות ה[[אשלגן]] שלהם, ובכך להגביר את רעילותו הפוטנציאלית של הדיגוקסין, בשל העובדה שהוא מתקשר-מתחרה עם יונים של אשלגן על [[משאבת נתרן-אשלגן|משאבת הנתרן-אשלגן]] (Na<sup>+</sup>/K<sup>+</sup> ATPase). כמו כן, סיבוך נפוץ של אס"ל מתקדמת הוא [[אי ספיקת כליות]], אשר מאריכה את זמן פינויו של הדיגוקסין מהגוף, מעלה את ריכוזו בדם ומעלה את הסיכוי להרעלה. נוסף על כך, בעלי תפקוד סיסטולי ירוד במיוחד נחשבים לחשופים ביתר שאת להפרעות קצב חדריות קשות ואף קטלניות, והלא הדיגוקסין עלול לעודד כאלה
#'''סיכויי תמותה מוגברים''': בעבר שלטה בטיפול באס"ל גישה שהתמקדה בטיפול בסימפטומים של המחלה, דהיינו בצבירת הנוזלים (באמצעות דיורטיקה) ובירידה ביכולת התפקודית. בשלושים השנים האחרונות התפתחה בטיפול באס"ל פרדיגמה חדשה ("נוירו-הומוראלית"), השמה את הדגש על מעורבותם של חומרים כימיים בדינמיקה הפתולוגית של אס"ל. לפי הפרדיגמה הזו, הטיפול הרצוי באס"ל הוא כזה שמבודד ומנטרל את החומרים החיוניים לתהליך הסחרור ההרסני (קטכולאמינים, [[אנגיוטנסין]]/[[אלדוסטרון]]), ולא כזה שמטפל בתוצאה של פעולתם. נמצא שטיפול כזה הוא בעל מתאם חיובי לסיכויי הישרדות משופרים אצל חולי אס"ל, בעוד שלדיגוקסין אין זיקה כזו. לפיכך, המגמה השלטת היום היא לדחות ככל האפשר את השימוש בדיגוקסין אצל חולי אס"ל, ולשמור אותו למצבים בו הטיפול בחוסמי [[ACE (אנזים)|ACE]], חוסמי בטא ודיורטיקה במינונים אופטימליים אינו משחרר את החולה מסימפטומים. מחקר DIG מצא כי אין שיפור באיכות החיים או בהישרדות של מטופלים הנוטלים דיגוקסין, אלא רק הפחתת אשפוזים בבתי החולים
==קישורים חיצוניים==
| |||