בני עקיבא – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אור חדש (שיחה | תרומות)
אין תקציר עריכה
שורה 88:
הסממן הראשון להפרדת הפעילות היה סניף "בין החומות" שב[[הרובע היהודי|רובע היהודי]] בירושלים (שבין מקימיו היה הרב [[אליעזר מלמד]], בנו של הרב [[זלמן מלמד]]), שהחל להפריד את פעילותו בשנת [[1980 בישראל|1980]]. אי קבלתה של התנועה את הסניף הנזכר, ואי הסכמתה לקיום סניפים נפרדים, הביאו לידי כך שהתפצלה ממנה תנועת [[אריאל (תנועת נוער)|אריאל]], הקרובה לחוגי [[ישיבת מרכז הרב]] ודוגלת בהפרדה מלאה בין המינים. לאחר מספר שנים חזר סניף "בין החומות" להיות סניף של תנועת בני עקיבא, במתכונת נפרדת.
 
בסניפים נוספים של בני עקיבא (בעיקר בהתנחלויות ויישובים אך גם באזורים עירוניים) הופרדה הפעילות בין בנים לבנות, אם כי ברוב המקרים לא לכדי סניפים נפרדים בהווייתם כדוגמת תנועת אריאל. בזמנו של [[מוטי יוגב]] כמזכ"ל, בעקבות סניפים שרצו לעבור לתנועת אריאל, בה יש הפרדה בין בנים לבנות, רבו הקולות שנתנו לגיטימציה לפעילות נפרדת, בין השאר על מנת להשאיר סניפים אלו בבני עקיבא. כנגדם, נשמעו קולות המתנגדים להפרדת הסניפים, בהם קולו של הרב [[יובל שרלו]] שטען כי אין לחנך לאידיאל של חברה נפרדת, אלא ל"חברה צנועה ומעורבת לכתחילה", ואף הוציא בנושא חוברת במסגרת פרויקט "עצ"ה לדרך" (הנחלת '''ע'''רכי ה'''צ'''יונות '''ה'''דתית לדור הבא) של תנועות [[נאמני תורה ועבודה]] והקיבוץ הדתי (יחד עם [[רן חורי]]). מצדד נוסף בעמדה זו הוא הרב [[יואל בן נון]], שטען כי יש לסמוך על דבריו של רבי [[מרדכי יפה]] (בעל "הלבוש"), והיתר הרב [[יחיאל וינברג]] (ה"שרידי אש") [היתר שניתן לתנועת הנוער "ישורון" בצרפת להוביל פעולות מעורבות חלקית על מנת למשוך את הנוער ולבלום התבוללות] ושהחומרה היתרה שבה מנסים ליצור הפרדה מגדרית בציבור של [[רווק]]ים, תביא בסופו של דבר להרס גדול. גם בין המצדדים בהפרדה, רבים מקבלים את היתרו של הרב וינברג כהיתר שבדיעבד, וסבורים שכאשר האלטרנטיבה היא שהחניכים לא יבואו לתנועת נוער דתית, יש לקיים סניפים מעורבים. בעמדה זאת צידד הרב [[משה צבי נריה]].
 
כיום ישנם בבני עקיבא סניפים הפועלים בכל רמות ההפרדה, מסניפים נפרדים לגמרי, דרך כאלה שבהם פעילויות שוטפות נערכות בנפרד (אך אירועים שנתיים במתכונת של סניף שלם), כאלה שבהם המפקד וחבריא ב' משותפים, עד סניפים מעורבים לחלוטין, כאשר לכל סניף ישנה האוטונומיה להחליט כיצד תתנהל הפעילות בתחומו. גם במפעלים השונים יצרה התנועה מסגרות לסניפים נפרדים לצד המסגרות לסניפים המעורבים. דוגמאות לסניפים נפרדים לחלוטין הם סניפי נצר אריאל- בעיר [[אריאל]], של קהילת מפוני [[נצרים]] בראשות הרב ציון טוויל, [[מרום נווה]] ב[[רמת גן]] (הקשור ל[[ישיבת ההסדר רמת גן]] ולרב [[יהושע שפירא]]), [[נוף איילון]], וסניף "בין החומות".