ריב"ש – הבדלי גרסאות

בהקשר זה ציטט דברים חריפים מפי אחד הרבנים בני דורו, שהשווה בין עשר הספירות בקבלה לבין "[[השילוש הקדוש]]" של ה[[נצרות]]: {{ציטוט|תוכן="...וכל זה הוא דבר זר מאוד בעיני מי שאינו מקובל כמו הם; וחושבים, שזה אמונת שניות. וכבר שמעתי אחד מן המתפלספים מספר בגנות המקובלים, והיה אומר: הנוצרים מאמיני השילוש, והמקובלים מאמיני העשיריות".}}לדבריו אלו השיב [[מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)|אדמו"ר הצמח צדק]] בספרו [[דרך מצותיך]]<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=16082&st=&pgnum=244&hilite=|הכותב=|כותרת=דרך מצותיך (טעמי המצות) - שורש מצוות התפילה פרק ח' - דף קי"ח עמוד א (תחילת הנושא מפרק ה)|אתר=hebrewbooks.org|תאריך=|תאריך_וידוא=2020-11-17}}</ref> תשובה המאחדת את שיטת תורת הנסתר ושיטת תורת הנגלה. תוכן התשובה הוא שהתפילה היא להקב"ה (ולא ח"ו לישות אחרת) אבל הקב"ה כפי שמתגלה במידה(ספירה) מסוימת (חסדן רחמן וכו) כדי לכוון את הבקשה למשוך מידה מסוימת מהשם להתאים לסוג הברכה. וזה בא בהתאמה לכוונת חז"ל<ref>מדרש תהלים סו"ס צא.</ref> במה שאמרו "מפני מה ישראל צועקים בתפלה דוקאדווקא ואינן נענין מפני שאין יודעין לכוין בשם" שהכוונה ב "לכוין בשם" הוא כוונת המידה (הספירה).