פרארה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: הייתה, ה-\1, \1\2\3
שורה 38:
==הקהילה היהודית==
===יישוב ראשוני===
בפרארה היתההייתה כנראה קהילה יהודית עוד בזמן הרומאים. מסמכים מסוף המאה ה- 10 מעידים על חיי יהודים במקום.
 
ידוע על חכמים שחיו בעיר במאה ה-13. הידיעה המוסמכת על קיום קהילה יהודית מאורגנת היא צו משנת 1275, המבטיח הגנה ליהודים בשל התועלת שהם מביאים. במקביל הוקמו על ידי היהודים מוסדות למתן הלוואות.
שורה 44:
בשנים 1300–1310 הענישה ה[[אינקוויזיציה]] יהודים מתושבי העיר, ביניהם רופא בשם בונאוונטורה. על מעמדם בעיר תעיד העובדה כי [[משורר]] חצר בשם פרנצ'סקו די-ואנוצו פרסם בשנת 1376 חרוזים בגנות היהודים. במאה ה-15 הייתה הקהילה היהודית אחת החשובות והפעילות באיטליה כולה. הוקם בה בית דפוס. התגורר בה רבי [[אברהם פריצול|אברהם פירצול]], ואחד מחבריה רבי [[אליהו מפרארה]] [[עלייה|עלה]] ל[[ארץ ישראל]] בשנת [[1435]].
 
בשנת [[1492]] מצאו [[מגורשי ספרד]] מקלט בעיר. אנוסי פורטוגל הגיעו לפרארה ב- 1524 והורשו לשוב בגלוי ליהדות. בשנת 1553 הגיעו אליה פליטים מ[[מרכז אירופה]]. בשנת 1553 שרפו את התלמוד בפרארה, הדוכסים לא מנעו את המעשה, אבל הגנו על היהודים מפרעות. באותה התקופה היו בעיר כ-2000 יהודים.
 
הקהילה התבססה והתפתחה מהמאה ה- 13 ועד סוף המאה ה- 15, בחסות הדוכסים לבית אסטה, שהגנו על היהודים וסירבו לצו הגירוש שהוציא באמצע המאה ה- 15 האפיפיור. בני אסטה העניקו מקלט לפליטים יהודים, בעיקר אמידים ומועילים. הם קידמו בברכה את מגורשי ספרד בשנת 1492 ואפשרו להם לייסד בפרארה קהילה ספרדית נפרדת, ולהקים בית כנסת ספרדי. אנוסי פורטוגל הגיעו לפרארה ב- 1524 והורשו לשוב בגלוי ליהדות. גם יהודים שגורשו מגרמניה (1530), ממילנו (1540), מנאפולי (1541) וממדינות האפיפיור (1569) נקלטו בפרארה.
 
בפרארה היו עשרה בתי כנסת, והרבה בתי דפוס עבריים. תנ"ך פרארה נדפס ב-1553. בשנת 1553 שרפו את התלמוד בפרארה, הדוכסים לא מנעו את המעשה, אבל הגנו על היהודים מפרעות.
שורה 54:
בשנת 1598 עברה פרארה תחת שלטון מדינת האפיפיור. דוכסות אסטה עברה למודנה ועמה יהודים רבים. בפרארה נותרו כ- 1,500 יהודים. הוטלו עליהם מגבלות ואפליות, למשל לבישת סימן היכר, איסור להחזיק נדל"ן, וסגירתם של שבעה בתי כנסת. בשנת 1627 נאלצו היהודים לעבור לגטו של פרארה, שחמישה שערים סגרו אותו, שם גרו במשך מאה שנים.
 
למן המאה ה-17 ועד לאיחוד איטליה בסוף המאה ה- 19 סבלו יהודי פרארה מתקיפות ופרעות מצד המון נוצרי. בשנת 1721 נפוצה בעיר עלילת דם, ובעקבותיה מהומות אלימות נגד יהודים.
 
בעקבות כיבושיו של [[נפוליון]] (1797) קיבלו היהודים שוויון זכויות אזרחי, ושערי הגטו הוסרו. אבל ב-[[1826]] העירה חזרה אל תחת שלטון מדינת [[האפיפיור]],ושוב הותקנו השערים.