גן צרפתי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קוים-קווים (דרך WP:JWB)
מ קישורים פנימיים
שורה 6:
סגנון גננות זה, שיקף תפישה תרבותית שהייתה נפוצה בצרפת לגבי עליונות האדם על ה[[טבע]] ותירבות הטבע. הגנים התאפיינו בצורות גאומטריות המנוגדות לחלוטין לצורות הטבעיות, צורות שבאו לידי ביטוי בתכנון הכללי של שבילי הגן וחלקיו וגם בצורת הגיזום של השיחים וסידורי הפרחים. בשל אופיו גן צרפתי הוא גן יקר מאוד להקמה ויקר עוד יותר לתחזוקה שוטפת על מנת שתישמרנה צורות הנוף והצמחייה המיוחדות. מסיבה זו, נפוצה צורת גנים זו בבתי ה[[מלוכה]] והאצילים. תרבות הגנים הצרפתיים הגיעה לשיאה לפני [[המהפכה הצרפתית]] והחל מתקופת שלטונו של [[לואי ה-14]], שיזם גם את פיתוחו של [[ארמון ורסאי]] וגינותיו, שעוצבו על ידי [[אנדרה לה נוטרה]]. גינות ורסאי נחשבות לדוגמה המרשימה והגדולה ביותר של סגנון זה.
 
הגן הצרפתי מחולק לחלקים מלבניים על ידי שבילים. כל חלק כזה, שהוא מעין גינה משנית בתוך היררכיה של גינות המרכיבות את הגן כולו, נקרא פרטר (Parterre) ומקורו בסגנון ה[[גן איטלקי|גינון האיטלקי]] מתקופת [[רנסאנס|הרנסאנס]]. הפרטרים, היו גינות קטנות יותר בהן יכלו האנשים לטייל להנאתם ולהתרשם מהגינון ומעיצוב הנוף. הפרטר ידוע כמקום בו רוכלו כל הרכילויות של [[מעמד האצולה]] הצרפתי וקיימים לכך גם אזכורים רבים בספרות.
 
== מאפייני הגן ==
שורה 14:
* שיחים פיסוליים - גיזום מיוחד שאפשר יצירה של עצים גאומטריים. מתוך התפישה של תירבות הטבע, העצים והשיחים גודלו בניגוד לדרך הטבע בצורות שקיימות רק ב[[ציוויליזציה]] האנושית. תרבות גיזום זו קיימת עד היום בצרפת ובמקומות שונים. יש הרואים גם את תרבות הגיזום של פרוות ה[[פודל]]ים בצרפת, כהמשך של אותה תפישה תרבותית.
* אדניות עם עצים - הידוע מכל הוא ה"אורנז'רי" שבגני ורסאי בו נשתלו עצי [[תפוז]]ים קטנים בתוך אדניות קובייתיות, שניתקו את הקשר שבין העץ לאדמה. אדניות הן אמנם דבר שכיח מאוד בימינו אך שתילה של עץ בתוך קוביית אדמה מלאכותית הייתה חדשנית מאוד בתפישתה במאה ה-17.
* סילסולים - בעיקר בהשפעת ה[[רוקוקו]], סגנון ששלט באמנות ובאדריכלות של צרפת באותן שנים, שיחים וערוגות פרחים עוצבו בסגנון "סילסולי" או כמו [[קונכייה]]{{הערה|1=מקור המילה "רוקוקו" במילה הצרפתית "Rocaille" שפירושה "צדף". }} גם צורות הקונכיות עוצבו באופן מאוד חד ונקי שנוגד את צורת הטבע והן שמרו על סימטריה מופתית.
 
כאנטיתזה לגן הצרפתי האריסטוקרטי, התפתח ב[[המאה ה-18|מאה ה-18]] ה[[גן אנגלי|גן האנגלי]] ה[[רומנטיקה|רומנטי]], שהיה מנוגד בתפישת יחסי האדם והטבע ושאף ליצור סביבה הרמונית ורומנטית לטובת כלל הציבור.