שחייה תחרותית – הבדלי גרסאות

←‏זינוקים, פניות, יציאות ונגיעות: המונח תת-מימי אינו נכון. הצלילה היא מימית
(←‏זינוקים, פניות, יציאות ונגיעות: המונח תת-מימי אינו נכון. הצלילה היא מימית)
* נשמע אות שלישי (שריקה, צפירה, ירייה או פקודה) - ברגע השמעת האות השלישי מופעל [[שעון עצר|שעון העצר]] המודד לשחיינים את התוצאה. מרגע זה מותר לשחיינים לקפוץ למים ולשחות.
 
הקפיצה בזינוק היא [[קפיצת ראש]]. בעת הקפיצה מנסים השחיינים לקפוץ כמה שיותר רחוק ולהיכנס למים בחדות המרבית. צורת הקפיצה הזאת נחשבת לצורת הקפיצה הכי [[הידרודינמיקה|הידרודינמית]], ולכן היא נחשבת לצורת הקפיצה האופטימלית. בנוסףנוסף לכך, צורת קפיצה זו מאפשרת לשחיין להתחיל "יציאה תת-מימית" במצב אופטימלי. ניתן להבדיל בין שני סוגי קפיצה עיקריים: קפיצה דו-רגלית וקפיצה חד-רגלית (או "זינוק פסיעה"). בקפיצה דו-רגלית מציב השחיין את שתי רגליו על שפת אדן הזינוק, גופו יוצר [[זווית]] של כ-90° בין ה[[שוק (איבר)|שוק]] ל[[ירך]]. פלג גופו העליון מתקפל קדימה מה[[אגן]] ומעלה וידיו יורדות בין הרגליים בכיפוף קטן, כאשר הן נוגעות בשפת האדן. בהישמע אות הקפיצה (האות השלישי), דוחף השחיין את האדן עם שתי רגליו יחד והוא יכול גם להיעזר בידיו. לאחר הדחיפה מעביר השחיין את ידיו למצב "חץ", מצב בו הידיים מתוחות לגמרי ו[[כף יד|כפות הידיים]] נמצאות אחת על השנייה. בקפיצה חד-רגלית מציב השחיין רגל אחת על שפת האדן ואת השנייה כחצי מטר מאחוריה. השחיין מכופף את ה[[ברך|ברכיים]] בזווית של כ-100° מעלות ופלג גופו העליון מתקפל קדימה מהאגן ומעלה. השחיין תופס את אדן הזינוק עם ידיו ומותח את כל גופו אחורנית כמו קפיץ. בהישמע אות הקפיצה (האות השלישי) מושך השחיין את שפת האדן ודוחף את האדן עם רגליו. לאחר הדחיפה מעביר השחיין את ידיו למצב "חץ" כמו בקפיצה הדו-רגלית.
 
'''פנייה''' היא נגיעה בקיר שהשחיין מבצע לאחר שסיים אורך בריכה כדי להחליף כיוון ולשחות שוב את אורך הבריכה. לכל סגנון ישנן תקנות שונות בקשר לפנייה. כל פנייה שיש בה גלגול נקראת "קיפר"{{הערה|בישראל קראו לסיבוב {{אנ|Tumble turn}} '''קיפּר''', עם פ' דגושה, שיבוש לשמו של [[אדולף קיפר]], עם פ' לא דגושה. מי שהמציא את הסיבוב הוא מאמנו של קיפר, [[טקס רוברטסון]] {{אנ|Tex Robertson}} שאימן את קיפר לאולימפיאדת ברלין 1936. הקרדיט על הסיבוב שייך לרוברטסון וגם לשחיין האמריקאי [[אל ונד וייג]] {{אנ|Al Vande Weghe}} שזכה במדליית כסף בברלין אחרי קיפר.}}. הפניות של שחיית החתירה וסגנון הגב וגם הפנייה שבין הגב לחזה בשחיית מעורב נחשבים קיפרים. כל הפניות מסתיימות בדחיפה מהקיר עם הרגליים ויציאה תת-מימית.
 
'''יציאה מימית''' (מכונה גם '''יציאה תת-מימית''') היא רצף תנועות צלילה שמבוצעות לאחר זינוק ולאחר פנייה. לאחר סיום הזינוק או פנייה נמצא גופו של השחיין מתחת למים. במצב זה מבצע השחיין רצף פעולות, המשתנה מסגנון לסגנון, שמטרתן לנצל את התנופה של הדחיפה מהקיר ולהביא את השחיין כמה שיותר רחוק מהקיר בכמה שפחות זמן ובניצול מינימלי של [[אנרגיה]]. יציאת ה"דולפין" התת-מימיתהמימית של שחיית החופשי, סגנון הגב ופרפר נחשבת למצב ה[[הידרודינמיקה|הידרודינמי]] ביותר שגוף השחיין יכול להיות בו. לפי חוקת פינ"א, המרחק המקסימלי של יציאה תת-מימית הוא 15 מטרים למעט בסגנון החזה. התקנה חוקקה בטענה שהשחיינים עלולים להתעלף מחוסר חמצן ובזבוז האנרגיה של היציאה התת-מימיתהמימית.
 
'''נגיעה''' היא הפעולה שמבצע השחיין כשהוא מגיע לקיר בסוף המשחה. הנגיעה משתנה מסגנון לסגנון ועליה לעמוד בכל התקנות של הסגנון שבו היא מבוצעת. {{עוגן|פיספוס}}לעיתים קרובות קורה שהשחיין "מפספס" את הנגיעה. הכוונה למצב בו השחיין מגיע למצב בו הוא רחוק מדי מהקיר בשביל לגעת בו אבל קרוב מדי אל הקיר בשביל לבצע עוד תנועת ידיים. לרוב במצב כזה נותן השחיין בעיטה חזקה במים שמביאה אותו לקיר, הבעיטה חייבת לעמוד בתקנות של הסגנון אותו השחיין שוחה. ברגע הנגיעה נעצר שעון העצר שמודד לשחיינים את התוצאה.
* תוך כדי הגריפה האחרונה השחיין מקפל את גופו ומתגלגל.
* השחיין מבצע גלגול קדימה של 180° עם גופו. שלב זה הופך את השחיין כך שראשו פונה לכיוון הנגדי לכיוון שממנו בא.
* השחיין מותח את ידיו למצב של "חץ", דוחף את הקיר ברגליו ומתחיל את היציאה התת-מימיתהמימית.
* השחיין מבצע גלגול הצידה ([[ימין ושמאל (כיוונים במרחב)|ימינה]] או [[ימין ושמאל (כיוונים במרחב)|שמאלה]]) של 180° עם גופו. שלב זה הופך את השחיין כך ש[[בטן|בטנו]] תפנה מטה וגבו מעלה. שלב זה מבוצע במקביל לשלב הקודם.{{הערה|[http://news.bbc.co.uk/sport2/hi/olympic_games/4230338.stm הדגמת פניית "קיפר"], באתר ה-[[BBC]],{{כ}} 10 באוקטובר 2005}}
 
כמו בפנייה גם היציאה התת-מימיתהמימית בסגנון החופשי יכולה להתבצע בכל צורה שהשחיין רוצה. כמעט תמיד מבוצעת יציאת "דולפין" שאם היא מבוצעת בצורה מקסימלית מבחינת [[ניצולת אנרגיה]] היא אפילו מהירה יותר משחיית החתירה. ביציאת הדולפין של סגנון החופשי מבצע השחיין כמה פיתולים מהירים עם כל הגוף ואחריהם כמה בעיטות רגליים לסירוגין עד שהוא יוצא מהמים.
 
הנגיעה בסגנון חופשי מבוצעת כמעט תמיד עם יד אחת. הנגיעה מבוצעת עם אחת הידיים בזמן שהיד השנייה מסיימת את הגריפה האחרונה. לעיתים שחיינים שרחוקים מן הקיר בעת הגריפה האחרונה מבצעים בעיטת דולפין עם הרגליים כדי להגיע לקיר. כיוון שתנועות הידיים בשחיית החתירה נעשות לסירוגין ומשום שתנועת הידיים בשחיית החתירה מהירה מאוד נדיר מצב בו השחיין "[[#פיספוס|מפספס]]" את הנגיעה.
* השחיין נוגע בקיר עם שתי ידיו בו זמנית. אם השחיין לא יגע עם שתי ידיו בו זמנית הוא ייפסל.
* השחיין מעביר את ידיו אחורה ואת רגליו קדימה כך שהן יגעו בקיר.
* השחיין ממקם את ידיו במצב "חץ", דוחף את הקיר עם רגליו ומתחיל את היציאה התת-מימיתהמימית.
 
היציאה התת-מימיתהמימית בסגנון החזה היא האיטית ביותר ומתבצעת בשלבים הבאים:
* לאחר הזינוק או פנייה השחיין נמצא במצב "חץ".
* השחיין גורף בו זמנית עם ידיו ומעביר אותן בתנועה רציפה ממצב שהן מתוחות לפני הראש למצב בו הן נמצאות לצידי הגוף.