הבדלים בין גרסאות בדף "מבצע שומרון"

נוספו 3 בתים ,  לפני 9 חודשים
מ
מ (בין 87.5 ו-88.5?)
סיירת הצנחנים נשלחה לחסום את הכביש שבין כפר [[עזון]] ל[[קלקיליה]] והתמקמה כ-10 קילומטרים ממזרח לקלקיליה.
פלוגת הסיור הניחה מארב לטור תגבורת של הלגיון הירדני שנע מעזון ומנה תשעה כלי רכב. הלוחמים הירדנים היו מודעים לשגרת הלחימה של צה"ל ונוכח המארב יצאו מכלי הרכב, התארגנו, תקפו וכיתרו את כוח הבלימה של הצנחנים.{{הערה|בני מוריס, '''מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956''', עמ' 424–425.}}
רבים נפגעו, בהם המ"פ [[יהודה רשף]] וסגנו [[יאיר תל צור]]. סג"ם [[דב תמרי]] לקח את הפיקוד, ארגן הגנה וחיכה לחילוץ. תמרי הנחה את [[שלמה גל (איש המוסד)|שלמה גל]] ה[[קת"ק]] לטווח את ה[[ארטילריה]] על מנת לבלום את החיילים הירדנים שכיתרו את הכוח. גל טיווח את ההפגזה ביעילות, למרות התנאים הקשים והחשכה, כך שהפגזים פגעו במרחק של 50 מטר מהסיירת והגנו עליה עד החילוץ (על פעולתם בקרב זכו תמרי וגל ב[[עיטור העוז]]). במקביל פקד שרון על גור לשלוח כח על רקוםרק"ם לחלץ את הסיירת. גור סירב בטענה לחוסר בתחמושת. הוא פקד על [[רפאל איתן|רפול]], שהיה ממוקם במטע הזיתים של קיבוץ אייל והיה אמור לכבוש את [[חורבת צופין|חרבת צופין]], לרוץ עם פקודיו ברגל מרחק 13 ק"מ לאותה משימה. רפול יצא למשימה בריצה מטורפתמהירה. לאחר זמן קצר המשימה בוטלה, ואל הסיירת נשלח גדוד [[חיל רגלים ממוכן|חרמ"ש]] על זחל"מים שחנה ב[[נווה ימין]], בפיקודו של סגנו של שרון, [[יצחק חופי]]. בעקבות התקדמות גדוד החרמ"ש נסוגו הירדנים מזרחה.
 
הטור בן תשעת הזחלמיםהזחל"מים הגיע לכביש דרך סימטאות קלקיליה וחבר עם הפלוגה הנצורה בשעה 2:30 בלילה. במקביל, חגו מעל זירת הקרב ארבעה מטוסים ישראלים (שני "[[P-51 מוסטנג|מוסטנג]]" ושני "[[הרווארד (מטוס)|הרווארד]]"), שאיימו על החיילים הירדנים מן האוויר.{{הערה|שם=מלחמות הגבול 425|בני מוריס, '''מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956''', עמ' 425.}} במהלך ההתקפה האשימו [[חוסיין, מלך ירדן]] והרמטכ"ל הירדני את ישראל בשימוש ב[[מטוס סילון|מטוסי סילון]] ומאחר שלבריטים היו טייסות מטוסי סילון ב[[עמאן]], ביקשו מהם חיפוי אווירי, בטענה שמכיוון שלירדן אין מטוסים כאלה, על בריטניה לאזן את הכוחות כפועל יוצא של חוזה ההגנה הבריטי-ירדני. בריטניה נמנעה מלהפעיל את [[חיל האוויר המלכותי]], אך הודיעה לישראל על בקשה זו עוד במהלך הקרב.{{הערה|בני מוריס, '''מלחמות הגבול של ישראל, 1949–1956''', עמ' 426–427.}}
 
לאחר החבירה, נעו הזחל"מים בחזרה מערבה לכיוון קלקיליה, כשעליהם חיילים ובהם פצועים והרוגים.{{הערה|שם=מלחמות הגבול 425}} אחדים מהפצועים שכבו על האלונקות על דופנות הזחל"מים. מתחת למוצבי חרבת צופין נתקלה השיירה בחסמים של הלגיון. אש חזקה כיסתה את הכביש. נהגיםהנהגים איבדו את העשתונות וחמישה צנחנים נוספים נהרגו ועשרים נפצעו.{{הערה|שם=מלחמות הגבול 425}}
 
לאחר החבירה, נעו הזחל"מים בחזרה מערבה לכיוון קלקיליה, כשעליהם חיילים ובהם פצועים והרוגים.{{הערה|שם=מלחמות הגבול 425}} אחדים מהפצועים שכבו על האלונקות על דופנות הזחל"מים. מתחת למוצבי חרבת צופין נתקלה השיירה בחסמים של הלגיון. אש חזקה כיסתה את הכביש. נהגים איבדו את העשתונות.
חמישה צנחנים נוספים נהרגו ועשרים נפצעו.{{הערה|שם=מלחמות הגבול 425}}
שני הזחל"מים הראשונים עברו את האש. הזחל"ם השלישי נפגע והתהפך, והאחרים חלפו על פניו. שמונה אנשים נשארו בו.
שמונה זחל"מים הצליחו להמשיך אל מצודת המשטרה ההרוסה, שהייתה עדיין בידי הכוח שפשט עליה, אולם בזחל"ם שנותר תקוע בתעלה ליד חרבת צופין היו שני צנחנים פצועים.{{הערה|שם=מלחמות הגבול 425}}
בתגובה להפגזות צה"ל, הפגיזו הירדנים את היישובים [[ניר אליהו]], נווה ימין ו[[אייל (קיבוץ)|אייל]], הסמוכים לקלקיליה.
 
18 לוחמי צה"ל נהרגו במבצע ו-68 נפצעו.{{הערה|שם=מלחמות הגבול 425}} לירדנים היו כ-88 הרוגים ו-15 פצועים.
 
פעולה זו הייתה זו פעולת הגמול האחרונה לפני [[מלחמת סיני|מבצע קדש]]., ששימשהושימשה כהטעיה למצריםל[[מצרים]] בעצם העיסוק בירדן לפני המבצע.
 
==לאחר המבצע==