בידור עד מוות – הבדלי גרסאות

לפי ניל פוסטמן, הטלוויזיה מעודדת צופים לשעבוד מרצון. החלפת המלה הכתובה, שהייתה בעבר ה[[טכנולוגיה]] הדומיננטית בטלוויזיה הביאה לרידוד השיח הציבורי ולשטחיות המחשבה. הטלוויזיה מתקשה להציג [[עבר]] ו[[עתיד]] והיא [[אמצעי תקשורת]] המרוכז ב[[הווה]]. המצאת ה[[טלגרף]] הביאה לסיומה של תקופה ארוכה בה טכנולוגיית הדפוסה[[דפוס]] הייתה השיטה העיקרית והחשובה של התקשורת, והייתה הגורם הראשון לעודף [[מידע]]. הטלוויזיה מבטאת את עיקר התוכן בעזרת דימויים חזותיים ולא באמצעות השפה. הטלוויזיה מעדיפה צורה ומראה על תוכן. בטלוויזיה ראה פוסטמן מכשיר [[סם|מסמם]] בדומה לגלולות הסומא בעולם חדש מופלא של אלדוס האקסלי.

[[אמת ושקר (פילוסופיה)|אמת]] לפי ניל פוסטמן היא סוג של [[דעה קדומה]] הרווחת ב[[תרבות]]. האמת יותר אותנטית כשהיא מוצגת בצורות סמליות מסוימות. [[יוון|היוונים]] הקדמונים סמכו על ה[[לוגיקה]] ועל הסתמכות על הנחות שאינן זקוקות להוכחה. [[גלילאו]] טען ששפת הטבע כתובה בלשון ה[[מתמטיקה]]. שינוי אמצעי התקשורת אינו מביא לשינוי המבנה הנפשי של האנשים. מדיום חדש יוצר צורות חדשות של אמירת אמת. הטלוויזיה לא נותרת ללא מענה. הדפוס הפך לאפיסטמולוגיה נילווית ומשנית. הטלוויזיה לדעת פוסטמן מזהמת את השיח הציבורי למרות שהיא גם מקור של נחת ופתרון לפעמים לבדידות ויש לה פוטנציאל של [[תיאטרון]] להמונים. פוסטמן טען שהדומיננטיות של ה[[טיפוגרפיה]] הייתה יתרון יותר מאשר מחיסרון ורוב מושגינו על [[חינוך]], [[ידע]], אמת ו[[מדע]] נוצרו על ידי המילה המודפסת. פוסטמן רואה את מכבש הדפוס כמטפורהכ[[מטפורה]] וכאפיסטמולוגיה ליצירת שיח רציני ורציונלי.

הטלגרף, הצילום וביתר עוצמה הטלוויזיה בסיוע ה[[עיתונות|עיתונים]] מביאים מידע רב שרובו לא נחוץ ואין בו שימוש, מידע המשמש ל[[בידור]]. לדעת פוסטמן השיח הציבורי מתאפיין באי רלוונטיות, אין אונות ואי לכידות. המידע הפך לסחורה. השפה החדשה היא שפה של כותרות סנסציוניות ו[[סיסמה (פרסום)|סיסמאות]]. ה[[צילום]] לדעת פוסטמן אינו מציג [[רעיון]] או [[מושג]] ואינו עוסק בבלתי נראה ובמופשט. ה[[תצלום]] אינו יוצא מהקשרו, בניגוד למילה הכתובה. ה[[תשבץ]], ה[[חידון]], [[מסיבת קוקטייל|מסיבות הקוקטייל]] הם דרך בידור והסחת הדעת בעזרת עודף המידע.