פסטיש – הבדלי גרסאות

'''פסטיש''' ('''Pastiche''') היא טכניקה [[אמנות]]ית שמחקה באופן קליל, ומבלי שלחיקוי זה תהיה חשיבות פרשנית, סגנון או [[עלילה]] של [[ספר]] אחר. למרות שהפסטיש לרוב היתולי באופיו, הוא על פי רוב מלא כבוד לטקסט המחוקה. דוגמאות ניתן למצוא בסיפורים הרבים המציגים את [[שרלוק הולמס]], שלא נכתבו על ידי [[ארתור קונאן דויל]]. ספרות מעריצים רבה כתובה בפסטיש.

הפסטיש החל לתפוס את מקומו גם ב[[קולנוע]], בשני העשורים האחרונים, כאשר התחילו לצאת סרטים [[פוסט מודרניזם|פוסט מודרניים]]. הפסטיש תפס חלק נכבד מתרבות ה[[פוסטמודרניזם]] שעיקריה היו קלילות וגיחוך על השאלות הקיומיות שהציגו [[במאי קולנוע|במאי]] המודרניזםה[[מודרניזם]]. הפסטיש, יחד עם ערבוב הסגנון וצורת הבימוי הקלילה הפכו את הקולנוע הפוסטמודרני לחוויה שלא נראתה כמוה בתולדות הקולנוע. הפסטיש, בקולנוע הפוסטמודרני, משמעותו 'הדבקת' (Paste- Pastich) רעיון המוכר לכל ושימוש בו עד כדי שחיקת הרעיון. יש להזכיר כי מדובר בהדבקה מלאכותית, אחת שלא תראה טבעית ושיהיה ידוע לנו כי הרעיון לקוח ממקום אחר. דוגמאות לפסטיש בקולנוע הפוסטמודרני ניתן למצוא בסרטיו של [[קוונטין טרנטינו]] ("[[כלבי אשמורת]]", "[[להרוג את ביל]]") ובסרטיהם של [[אחים כהן|האחים כהן]] ("[[ביג לבובסקי]]").