ויקיפדיה

אי הקוקוס – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד עריכה מתקדמת מהנייד
מ קו מפריד בטווח מספרים
שורה 11:
| שנת הכללה = 1997
| הערות = הרחבה ב-[[2002]]
| קואורדינטות =
| מפה = [[קובץ:Map_of_Cocos_from_Pacific_Islands,_vol._2_(Geographical_Handbook_Series,_1943).jpg|מרכז|250px|מפת האי]]
}}
שורה 20:
| מדינה = {{דגל|קוסטה ריקה||+}}
| שטח = 1,997 קמ"ר, מהם 23.85 בשטח האי עצמו
| מספר מבקרים =
| שנת מבקרים =
| גוף מנהל = הרשות הלאומית לאזורי שימור
| קואורדינטות = {{coord|5|31|45|N|87|03|36|W|type:isle|display=it}}
שורה 27:
| מפה = [[קובץ:Orthographic projection centred over Cocos Island.png|מרכז|250px]]{{ש}}מיקום אי הקוקוס באוקיינוס השקט
|תאריך הכרזה=[[1978]]}}
'''אי הקוקוס''' (ב[[ספרדית]]: '''Isla del Coco''') הוא אי השוכן ב[[האוקיינוס השקט|אוקיינוס השקט]], כ-535 ק"מ דרומית-מערבית לחופי [[קוסטה ריקה]], לה הוא שייך, וכ-665 ק"מ צפונית-מזרחית ל[[איי גלאפגוס]] השייכים ל[[אקוודור]]. האי מוגדר כ[[נפה (יחידה שלטונית)|נפה]] ב[[מחוז]] [[פונטרנס (מחוז)|פונטרנס]] ומוכרז כ[[פארק לאומי]] מאז ה-[[22 ביוני]] [[1978]]. שטחו של האי הוא 23.85 קמ"ר, וצורתו כשל [[מלבן]]. האי והפארק הלאומי שבו מוכרזים מאז שנת [[1997]] כ[[אתר מורשת עולמית]], ובשנת [[2002]] הורחבה ההכרזה, במקביל להרחבתו של הפארק הלאומי, כך שהיא כוללת אזור ימי מוגן סביב האי ששטחו 1,997.9 קמ"ר{{הערה|1=[http://whc.unesco.org/en/list/820 אתר אונסק"ו]}}, הידוע כאתר [[צלילה]] פופולרי. היחידים שמורשים להתגורר באי הם אנשי הרשות הלאומית לאזורי שימור שהקימו שני מחנות לשם כך. כל יתר המבקרים חייבים לעוזבו לעת ערב.
 
== גאולוגיה, גאוגרפיה ואקלים ==
שורה 35:
אורכו של האי הוא כ-7.6 ק"מ ורוחבו כ-4.4 ק"מ. אורך קו החוף של האי מגיע ל-23.3 ק"מ, והוא משופע בצוקים המגיעים עד לגובה של 183 מטר. הנוף הררי והנקודה הגבוהה באי הקוקוס היא ב"סרו איגלסיאס" (Cerro Iglesias - "גבעת הכנסיות") הנישאת לגובה של 636 מטר{{הערה|1=[http://www.sinaccr.net/acmic_islacoco_turistica.php אתר הרשות הלאומית לאזורי שימור]}}. עם זאת במרכזו של האי משתרעים שטחים מישוריים שגובהם נע בין 200 ל-260 מטר. באי ארבעה מפרצים - שלושה מהם בחופו הצפוני: ווייפר (Wafer) וצ'טהאם (Chatham) החוליים, וכן מפרץ ווסטון (Weston); ואילו המפרץ הרביעי נמצא בחוף הדרומי. אל מפרצים אלה זורמים מספר נחלים קצרים המנקזים את מי הגשמים הרבים, והגדולים שבהם הם נחל חניו (Genio) ונחל פיטייר (Pittier) הזורמים אל מפרץ ווייפר בצפון{{הערה|1=[http://www.unep-wcmc.org/sites/wh/coco.html אתר UNEP]}}. הנוף ההררי ושפע המשקעים יצרו למעלה ממאתיים [[מפל מים|מפלי מים]]. אדמת האי עשויה מ[[לטריט]], ואילולא הצמחייה הסבוכה, הייתה [[סחיפה|נסחפת]] על ידי כמות המשקעים הגבוהה במקום.
 
ה[[אקלים]] [[אקלים טרופי|טרופי]] לח וימי. [[לחץ אוויר|לחץ האוויר]] הנמוך באזור קו המשווה מביא לרוחות מערביות, לעננות קבועה ולמשקעים היורדים משך כל השנה והמגיעים לממוצע של 7,000 מ"מ, אם כי בין [[ינואר]] ל[[מרץ]] וב[[ספטמבר]] וב[[אוקטובר]] כמות המשקעים מעט קטנה יותר. הטמפרטורה השנתית ממוצעת עומדת על 23.6 °C. טמפרטורת מי האוקיינוס נעה בין 29 °C ל-30 °C.
 
== היסטוריה ==
שורה 45:
בשנת [[1863]] הושלכו 426 עבדים [[פולינזים]] משוחררים באי, שכן קברניט הספינה "אדלנטה" (Adelante) שנשאה אותם, התעצל להביאם לביתם כמובטח. חודש לאחר מכן חולצו 38 מהם מהאי על ידי ספינה אחרת. כל היתר מתו מ[[אבעבועות שחורות]].
 
קוסטה ריקה השתלטה באופן רשמי על האי בשנת [[1869]] ובין השנים [[1872]]-–[[1874]] פעל במקום בית כלא. שני ניסיונות להקים יישוב במקום כשלו, והאי נותר בלתי נושב. ב-[[1897]] מינתה הממשלה מושל לאי, ושנה לאחר מכן נשקלה האפשרות לחדש את מתקן המאסר שפעל בו. משלחת נשלחה אליו מטעם ממשלת קוסטה ריקה, אך זו התרשמה מסגולותיו הטבעיות והמליצה להופכו לאזור מוגן. האי סופח למדינה באופן רשמי ב-[[7 בנובמבר]] [[1949]] וב-[[1978]] זכה להגנה מכוח חוק.
 
== הטבע באי ==
שורה 56:
באי 362 מיני [[חרקים]] ש-64 מהם [[אנדמיים]] למקום, והמגוון הרחב ביותר הוא בקרב ה[[פרפראים]] וה[[נמליים]]. באי הקוקוס 60 מינים נוספים של [[פרוקי-רגליים]] ושני מיני [[לטאה|לטאות]]. כ-90 מיני [[עופות ימיים]] מקננים בצוקי האי, ולאלה נוספים שבעה מיני עופות יבשה ששוכנים בו דרך קבע, שלושה מהם אנדמיים למקום. ה[[יונקים]] היבשתיים מונים חמישה מינים, ובהם [[חזיר הבית|חזירים]], [[אייליים|איילים]], [[חתול]]ים ו[[עכברוש]]ים, שהובאו כולם לאי על ידי בני האדם. יונקים אלה הפרו את האיזון האקולוגי במקום, והחזירים במיוחד פוגעים בשורשי הצמחים וחושפים את הקרקע לסחף{{הערה|1=[http://www.worldwildlife.org/wildworld/profiles/terrestrial/nt/nt0116_full.html אתר worldwildlife]}}.
 
[[שונית אלמוגים|שוניות האלמוגים]] העשירות סביב האי, המחילות הגעשיות התת-ימיות, המערות והמים הפתוחים שסביב האי, משמשים כבית ל-32 מיני [[אלמוג]]ים, 60 מיני [[סרטנאים]], 510 מיני [[רכיכות]] וליותר מ-250 מיני [[דג]]ים. על אלה נימנים [[טונה צהובת סנפיר]], ו[[דמויי כריש|כריש]]ים, כולל [[כריש לווייתני|כרישים לווייתניים]]. ה[[יונקים ימיים|יונקים הימיים]] כוללים את ה[[דולפינן]], [[נתב שחור]], [[לווייתן גדול-סנפיר]], [[אריה ים קליפורני]], ומספר מיני [[צבים]], ובהם [[צב ים ירוק]]. בשנים האחרונות הובעה דאגה מדייג בלתי חוקי המאיים על האוכלוסייה הימית סביב אי הקוקוס, וממשלת קוסטה ריקה הואשמה בכך שאינה עושה די כדי להילחם בתופעה. בחודש [[יוני]] [[2011]] דווח על גילויו של סרטן יבשה ענק, באורך של עד חצי מטר לזכרים, גם הוא אנדמי לאי{{הערה|{{הארץ|הארץ , שלמה פפירבלט, כתב "" באמריקה הלטינית|סרטן ענק נחשף ב"אי של פארק היורה"|1.1178341|26 ביוני 2011}}}}. שמו הרשמי של המין החדש הוא ''Jungertia Coconasis'', והוא ניזון מתפריט צמחוני ומתגורר במחילות בחול.
 
== קישורים חיצוניים ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/אי_הקוקוס"