טובת הילד – הבדלי גרסאות

* ילד [[אימוץ|מאומץ]], או ילד שנולד מ[[תרומת זרע]], ומעוניין [[זכות ההתחקות|לדעת מי הוריו הביולוגיים]], לעיתים בניגוד לרצונם של ההורים הביולוגים או המאמצים.

 

 

כאשר הצדדים למאבק הם הוריו של הילד, העיקרון של טובת הילד מעוגן בסעיף 24 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962, אשר קובע: {{ציטוט|תוכן=היו הורי הקטין חיים בנפרד – בין שנישואיהם אוינו, הותרו או הופקעו בין שעדיין קיימים ובין שלא נישאו – רשאים הם להסכים ביניהם על מי מהם תהיה האפוטרופסות לקטין, כולה או מקצתה, מי מהם יחזיק בקטין, ומה יהיו זכויות ההורה שלא יחזיק בקטין לבוא עמו במגע; '''הסכם כזה טעון אישור בית המשפט והוא יאשרו לאחר שנוכח כי ההסכם הוא לטובת הקטין''', ומשאושר, דינו – לכל ענין זולת ערעור – כדין החלטת בית המשפט.|מרכאות=כן}}

 

מקרים אחדים ב[[ישראל]] עלו לדיון ציבורי, בעקבות החלטות של גורמים מקצועיים שהעדיפו צד אחד על פני הצד השני, בשם טובת הילד. כמה מהם נחרתו בתודעה הציבורית, וממשיכים לעורר מחלוקת עד היום:

* פרשת [[ילדי יונדף]] שנחטפו ב[[שנות ה-70]] על ידי אמם, מאביהם שחי בגרמניה, והובאו לישראל. בית המשפט השיב אותם לגרמניה בשם טובת הילד, וכעבור שנים טען אחד הילדים בריאיון עיתונאי כי מבחינתו הייתה זו החלטה שגויה.

* [[פרשת קרולין ברונה]], ילדה ברזילאית שאומצה בישראל על ידי בני הזוג סימון ויעקב תורג'מן ב-[[1986]]. לאחר שהתברר כי הילדה נחטפה על ידי גורמים פליליים, החליט [[בית המשפט העליון]] כי על הילדה לשוב להוריה הביולוגיים ב[[ברזיל]] לאחר שאלה הגיעו לארץ ודרשו זאת; היא הוחזרה להם ב-[[27 ביוני]] [[1988]]. על ההחלטה נמתחה ביקורת בשל החזרתה לתנאים קשים של [[שכונת מצוקה]] ברזילאית, והידרדרות מצבה האישי והחברתי בנערותה.