חיים בן עטר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
הוספת קישורים לסוגיה, קידוד קישורים, אחידות במיקום הערות שוליים, תיקון כיווניות להערת שוליים |
|||
שורה 52:
רבי חיים בן עטר נולד בשנת [[ה'תנ"ו]] ([[1696]]) ב[[סלא]] (המוכרת בפי יהודי מרוקו בשם סאלי){{הערה|[[אהרן מרקוס]], '''החסידות''' (בתרגומו של [[משה שנפלד]]), עמ' 318, סבור שעיר מולדתו הייתה [[אסואירה]] (מוגדור).}} שב[[מרוקו]]. אביו, רבי משה עטר (נפטר ב[[תק"א]]), נודע כ[[דרשנות|דרשן]] ובעל ידע בתחום ה[[אגדה (יהדות)|אגדה]]{{הערה|חיים בנטוב, '''על יצירתו ההלכתית של ר' חיים אבן-עטר ופעילותו במארוקו''', פעמים 17, 1985, עמ' 36, והערה 3 שם. בניגוד לדברי הרב [[יעקב משה טולידאנו]], '''נר המערב''' עמ' 154, הסבור כי שמו של רבי משה לא היה ידוע במרוקו, חולק בנטוב על קביעה זו, וראו שם עמ' 36–37 בהרחבה על פעילותו הציבורית, ועל סיועו לרב [[יעקב אבן צור]] בפרשת [[ייבום וחליצה|ייבום]] גיסתו.}}, והיה בנו של רבי חיים בן עטר "הזקן", מחכמי מרוקו ([[ה'ת']] - [[ה'ת"פ]] בערך){{הערה|מוזכר רבות בספרי בני דורו, בני מרוקו. וראו עליו עוד בהקדמת נכדו, רבי חיים בן עטר לספרו '''חפץ ה'''', ובהסכמת רבני סאלי לספר זה. כינויו "הזקן" דבק בו בתקופה מאוחרת כדי להבדילו מנכדו המפורסם יותר.}}. מוצאה של משפחת בן עטר הוא מ[[ספרד]], ואבות המשפחה היו בין [[גירוש ספרד|מגורשי ספרד]] והשתקעו במרוקו לאחר נדודים. פירוש השם 'עטר' הוא [[בושם]] או בַּשָּׂם ([[רוכל]] בשמים){{הערה|[[אברהם אליהו הרכבי]], מאסף נידחים עמ' 83, מצוטט בערך '''עטר, ן'''' ב[[אנציקלופדיה אוצר ישראל]] (ח"ח עמ' 52). כותב הערך, הרב יעקב משה טולידאנו, משער כי משפחה יהודית מפורסמת מתקופת [[הראשונים]] בשם משפחת "בן הרוכל" היא אותה משפחה בתרגום לעברית, כי בספרות הרבנית הקדומה, "רוכל" מהווה לעיתים כינוי למוכר בשמים (ראו שם עוד בהרחבה על תולדות המשפחה ורבניה). לעומתם סבור מרקוס, '''החסידות''', עמ' 318, כי השם '''עטר''' נובע מ"עטרה", ובא לרמוז ל[[ייחוס]] המשפחה ל[[דוד המלך]].}}.
בגיל צעיר, עוד בטרם מלאו לו תשע שנים, החל ללמוד תורה מפי סבו{{הערה|ראה לדוגמא דבריו בפירושו, אור החיים, בראשית ל"ב ט"ו}}, רבי חיים הזקן, שעל שמו הוא נקרא. בילדותו נדדה המשפחה פעמיים ל[[מקנס]], פעם אחת במסגרת ניהול עסקי המסחר של המשפחה, ופעם אחרת בעקבות מצב ביטחון הפנים המעורער. בשנת [[תס"ה]] ([[1705]]), בעקבות שורה של אירועים על רקע [[לאומנות|לאומני]] במרוקו שתחת שלטונו של [[איסמעיל מלך מרוקו|המלך אסמעיל]], וירידה במצבם הכלכלי של יהודים רבים בסביבתם, עקרה משפחת בן עטר באופן זמני מסלא למקנס, שבה היה מצב היהודים יציב יותר{{הערה|יעקב שלמה לוי, '''באור החיים''', פרק ד, עמ' 76.}}. במקנס התארחו בביתו של הרב [[משה די אבילה]], ויצרו היכרות עם משפחתו. בתקופה זו נישאה אחותו של חיים בן עטר ל[[שמואל די אבילה]], לימים רב מפורסם, [[דיין (הלכה)|דיין]] ומחבר ספרים{{הערה|רבי שמואל די אבילה, הקדמה לספרו '''אזן שמואל''', אמסטרדם תע"ה. מצוטט אצל: לוי, '''באור החיים''', עמ' 78.}}.
בשנת [[תס"ח]] ([[1708]]) שבו בני משפחת בן עטר לעיר סלא. בסלא נישא לפאצוניה, בת קרובו ה[[עסקן]] העשיר רבי [[משה בן עטר]]{{הערה|רבי משה בן עטר היה בנו של רבי [[שם טוב בן עטר]], שהיה אחיו של רבי חיים הזקן בן עטר. שניהם היו מקורבים לשלטונות וניצלו את קרבתם בהזדמנויות שונות לטובת הקהילה היהודית.}}. בשנים שאחרי נישואיו למד בבית חמיו ועמד ב[[ראש ישיבה]] מקומית{{הערה|דברי רבני סאלי ב[[הסכמה]] לספרו '''חפץ ה'''', מצוטטים אצל: לוי, '''באור החיים''', עמ' 93.}}. בישיבה זו למדו תלמידים רבים והיא התקיימה עד עזיבתו את העיר בערך בשנת [[תצ"ו]]. יש הסבורים כי בתקופת ישיבתו בסלא לא היה רבי חיים בן עטר מוכר בקרב [[אליטה|אליטת]] החכמים המקומית ונחשב לאיש פשוט{{הערה|הרב יעקב משה טולידאנו, '''נר המערב''' עמ' 154.}}. מנגד מצוטטת התבטאות חריגה של רבני העיר, בהסכמתם לספרו הראשון: {{ציטוטון|איש אלוקים קדוש הוא בדורנו}}, תיאור לא שכיח; וקיימת סברה כי כבר בתקופה זו התפרסם שמו בכל עריה המרכזיות של מרוקו{{הערה|חיים בנטוב, '''על יצירתו ההלכתית של ר' חיים אבן-עטר ופעילותו במארוקו''', פעמים 17, 1985, עמ' 37.}}. לימודיו בישיבה זו היוו כנראה בסיס לחידושיו בספרו "חפץ ה'" על [[מסכת ברכות]], [[מסכת שבת|שבת]], [[מסכת חולין|חולין]] ו[[מסכת הוריות|הוריות]], שאותו הדפיס ב[[אמסטרדם]] בשנת [[תצ"ב]] ([[1732]]).
| |||