אצטאלדהיד – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ קו מפריד בטווח מספרים
מ תיקון כיווניות להערת שוליים
שורה 40:
 
===היסטוריה===
הצעה ראשונה לייצור אצטאלדהיד מ[[אצטילן]] מיוחסת לפרסום של קושצרוף (Kuscheroff) משנת 1884{{הערה|שם=וייזר1926|Bruno Waeser, The atmospheric nitrogen industry, 1926, page 38|כיוון=שמאל}}. בשנת 1898 הציע [[הוגו ארדמן]] שיטה לייצור תעשייתי של אצטאלדהיד מאצטילן על ידי העברת האצטילן דרך [[חומצה גופרתית]] רותחת בריכוז של כ-45% מעורבב בחומצת [[כספית]]. לשיטה זאת הייתה נצילות נמוכה של כ-5%. [[נתן גרינשטיין]] זיהה שיש קשר הפוך בין הטמפרטורה הרצויה בתהליך לבין ריכוז החומצה, כאשר ככל שהריכוז יותר גבוה יש להשתמש בטמפרטורה נמוכה יותר. בתחילת 1910 הוא הגיש פטנט בו הציע להעביר את האצטילן דרך [[חומצה גופרתית]] בריכוז של כ-45%, אך בטמפרטורה נמוכה של 15–25 מעלות צלזיוס ובלחץ גבוה מהלחץ האטמוספירי, או דרך [[חומצה זרחתית]] בריכוז של כ-25%, בו מעורב [[זרז]] של [[מלח (כימיה)|מלח]] כספית, במקום החומצה הגפרתית{{הערה|[https://www.google.com/patents/US1044169 פטנט ארצות הברית 1044169], תאריך הגשה: 23 בינואר 1911, אתר גוגל פטנטים}}. חברת Chemische Fabrik Griesheim-Elektron קיבלה את הבעלות על הפטנט וניסתה לייצר אצטאלדהיד בהתאם, אך נתקלה בקשיים רבים וייצור המוני על פי השיטה של גרינשטיין החלה בשנת 1916 ונמשכה כ-50 שנה{{הערה|שם=וייזר1926}}.
 
==כימיה==