ליזוזים – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ תיקון כיווניות להערת שוליים
Kimmich32 (שיחה | תרומות)
שורה 4:
==היסטוריה==
[[קובץ:Lysozyme crystal1.JPG|שמאל|ממוזער|175px|גביש של ליזוזים]]
הליזוזים התגלה בשנת [[1921]] על ידי [[אלכסנדר פלמינג]], מגלה הפניצלין, כאשר ערך בדיקות ב[[נזלת|ריר האף]] של חולה נזלת, שהיה כנראה הוא עצמו. פלמינג שם טיפה של ריר האף על גבי [[צלוחית פטרי]] שהכילה מצע מזון המתאים לגידול [[חיידקים]], וכאשר בחן את הצלוחית ימים אחדים לאחר מכן, שם לב לכך שבעוד שברוב שטחה של הצלוחית גדלו מושבות [[צהוב]]ות של חיידקים, מסביב למקום בו הניח את טיפת הריר לא הופיעו חיידקים. לאחר שחקר את התופעה, הסיק פלמינג כי חומר ממס חיידקים המצוי בריר האף הפריע לגידולם של החיידקים, וקרא לחומר זה ליזוזים ("אנזים ממס"', lysis - המסה ביוונית, zyme - סיומת המציינת אנזים{{הערה|1=The Life of Sir Alexader Fleming by Andre Maurios, Penguin, 1959, pg. 122.|כיוון=שמאל}}). לחיידק המתמוסס בקלות קרא פלמינג "מיקרוקוקוס ליזודאיקטיקוס" (Micrococcus lysodeikticus), שפירושו ביוונית "ה[[קוקוס (חיידק)|נקד]] הזעיר המראה התמוססות"{{הערה|1=לימים הוחלף שמו של החיידק ל־Micrococcus luteus.}}.
 
פלמינג הראה כי בניגוד לחומרים אחרים אשר השתמשו בהם באותה התקופה לחיטוי, הליזוזים אינו מזיק ל[[רקמה|רקמות]] הגוף, והוא קיווה כי ניתן יהיה להשתמש בו לטיפול ב[[מחלה|מחלות]] שמקורן בחיידקים ולשם הגנה בפני [[זיהום (רפואה)|זיהומים]]. אולם, לאכזבתו, גילה כי החיידקים שעליהם פעל הליזוזים נמנו דווקא עם אלה שאינם מסוכנים לגוף, ואילו החיידקים המסוכנים, כמו ה[[סטפילוקוקוס|סטפילוקוקים]] וה[[סטרפטוקוקוס|סטרפטוקוקים]], גורמי ה[[דלקת|דלקות]] למיניהן, לא היו רגישים לליזוזים. אף על פי כן, כל חייו ייחס פלמינג לליזוזים ערך רב יותר מאשר לתגליתו המפורסמת האחרת - ה[[פניצילין]], ה[[אנטיביוטיקה|תרופה האנטיביוטית]] הראשונה והיעילה מכולן, שגילה פלמינג ב־[[1928]].