שמשון ויגודר – הבדלי גרסאות

אין שינוי בגודל ,  לפני שנה
מגיל 16 היה חבר ב[[מצפן (ארגון)|מצפן]], בגיל 21 עבר לפנתרים השחורים עם אחיו מאיר. שלקראת ההפגנה הראשונה האחים ויגודר הלכו ל[[משטרת ישראל|משטרה]] כדי להשיג אישור להפגנה, המשטרה שלחה אותם ל[[עיריית ירושלים|עירייה]] ובעירייה, ביקשו מ[[צ'רלי ביטון]] את הרשימה של חברי הקבוצה וביקשו לדעת מה כל אחד רוצה. "הציעו להם דירות, [[מכונית|מכוניות]], רק שלא יעשו רעש". את האישור לאותה הפגנה הם לא קיבלו.
 
ןיגודרויגודר ניסח את הכרוז הראשון של "הפנתרים" לקראת ההפגנה הראשונה, ויחד עם שלושה חברים נוספים ב"מצפן", יצא להפיץ את הכרוזים ב[[מוסררה]]. אולם מיד כשהחלו לתלות אותם על הקירות, נעצרו על ידי בלשי המשטרה. ויגודר מצביע על ההבדל ביחס כלפי שתי הקבוצות: "זה היה יוצא דופן. לא עשינו שום דבר לא חוקי. כשהיינו במצפן...לא היה מצב שזורקים סתם לבית סוהר לפני הפגנה. התייחסו אלינו כמו לפנתרים... אני לא זוכר בכל ההיסטוריה של מצפן שעצרו אותנו על הסתה".{{הערה|שם=מצפן 184–185|ניצה אראל, '''מצפן - המצפון והפנטזיה''', פרק 5, 'הפנתרים השחורים', עמ' 185-184.}}
 
הכרוז הראשון של "הפנתרים", שנוסח על ידי שמשון ויגודר, פורסם בגיליון "מצפן" מאפריל 1971. הכרוז נכתב בנוסח אמוציונלי ובשפת רחוב לא מהוקצעת, בניגוד לסגנונו של העיתון:{{ציטוט|תוכן= "די מזה שאין עבודה. די מלישון עשרה בחדר. די מלהביט על השכונים שנבנים בשביל עולים. די לאכול כלא ומכות כל יום שני וחמישי. די מהבטחות הממשלה שלא מתקימות. די לנו מהקיפוח. די לנו מהפליה. כמה זמן ישימו לנו אותה ונשתוק? לבד לא נעשה כלום - יחד נצליח!"}}.<ref>"פנתרים בישראל: מצפן תומך במאבקם של הפנתרים השחורים". גיליון מצפן, 10 באפריל 1971. [https://matzpen.org/1971-04-10/פנתרים-בישראל-מצפן-תומך-במאבקם-של-הפנת/ לקריאה]</ref>