דו"ח לוכטר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
אין תקציר עריכה
מ פיקפק->פקפק - תיקון תקלדה בקליק
שורה 6:
ב-1985 ארנסט צינדל פרסם את מאמרו מכחיש השואה, של ריצ'רד וורל- "האם באמת נרצחו שישה מיליון?" הוא נתבע לדין על ידי הרשויות בקנדה על פרסום דברי שקר. התביעה הראשונה לא צלחה, ואז הוא נתבע שנית.
 
אל צינדל הצטרף [[רוברט פוריסון]] אקדמאי מכחיש שואה מוכר בניסיון לעזור, וגם [[דייוויד אירווינג]] סופר אנגלי, ומכחיש שואה. פוריסון טען שכשמשווים בין תאי הגזים ב[[אושוויץ]] אל מול תאי הוצאה להורג בגז, הקיימים בארצות הברית רואים כי לא היה שום אפשרות באושוויץ לבצע הרג המוני בגז. הם הזמינו את ביל ארמונטראוט, שהיה סוהר בבית הסוהר המחוזי של [[מיזורי]] ונכח בהוצאות להורג מהסוג הזה. ארמונטראוט הציע לצינדל לפנות ללוכטר שהיה מהנדס של תאי הוצאה להורג. פוריסון מעיד כי בתחילה לוכטר לא פיקפקפקפק בשואה, אבל אחרי יומיים של דיונים ארוכים הוא הצליח לשכנע אותו בכך שלא התרחשה ההשמדה ההמונית בגז. לוכטר הסכים לשמש כעד במשפט של צינדל. כהכנה למשפט הוא נסע לשבוע לפולין. התלוו אליהם אשתו, מתרגם לגרמנית ופולנית, צלם (שנשכר על ידי צינדל), וכתב. אף על פי שלא היו איתם פיזית, לוכטר אמר שפוריסון וצינדל היו איתם ברוחם{{הערה|[http://www.errolmorris.com/film/mrd_transcript.html Morris, Errol (2006). "Mr. Death: Transcript". אוחזר בתאריך 17.05.2008]}}.
 
לוכטר היה שלושה ימים באושוויץ ועוד שלושה ב[[מיידנק]]. בזמן שהותו הוא לקח ללא רשות דגימות מהריסות תאי הגזים. אשתו והמתורגמן שימשו כצופים, בעוד הצלם מתעד את הכל במצלמתו. את הסרטון, והתיעוד של איסוף זה הוא הגיש בבית המשפט כעדות. לוכטר ביסס את טענותיו על בסיס הידע שלו על הפעלה של תאי גז, הסקירה שעשה באושוויץ של הריסות תאי הגזים, ועל בסיס תוכניות המתאר של המחנה. הוא טען כי קיבל אותן מגורמים רשמיים במוזאון אושוויץ{{הערה|Lipstadt, Deborah E. (2005). History on Trial: My Day in Court with David Irving. New York}}.