מחלקת העתיקות של ממשלת המנדט הבריטי – הבדלי גרסאות

[[התקופה העות'מאנית בארץ ישראל|השלטון העות'מאני]] שקדם למנדט הבריטי לא קיים בארץ-ישראל כל מחלקת עתיקות שתפקידה לשמור על עתיקות הארץ. רישיון ([[פירמאן]]) ל[[חפירה ארכאולוגית]] ניתן ב[[איסטנבול]] בקשיים מרובים.

מיד עם שוך קרבות [[מלחמת העולם הראשונה]] הבינו שלטונות הכיבוש הבריטי כי בידיהם נפל חבל ארץ שרבים בו [[אתר ארכאולוגי|אתרי העתיקות]], שחלקם אף בבחינת [[מקומות קדושים]] לשלוש ה[[דת]]ות. המייג'ור ג'נרל א"ו מוני, ששימש כראש המינהל, מיהר לפרסם ברבים "פְּרוֹקְלֵמַצְיָה" (הצהרה) - הוראות שעה המסדירות את הצד החוקי של שמירת עתיקות, סחר בעתיקות, חפירות ברשות בלבד וכיוצא בזה. בשלוש השנים שעברו מאז כיבוש הארץ מידי ה[[טורקיה|טורקים]], היה הטיפול בסוגיתבסוגיית העתיקות ובעיקר בשמירתן, נתון בידי ה[[ממשל צבאי|ממשל הצבאי]] של "שטח האויב הנכבש - דרום" (.O.E.T.S) המדיניות הייתה לשמור על הקיים ולא לאפשר פעולות יזומות של חפירה ארכאולוגית. לפעולה זו הקצו שלטונות הכיבוש הבריטים והצרפתים ארבעה קציני עתיקות. על כל מרחב ארץ-ישראל המערבית היה ממונה קפטן מקקיי {{אנג|Ernest J. H. Mackay|Mackay}}, אך פרט לגילויים מקריים, כמו בית הכנסת של [[נערן]] שב[[עמק הירדן]], ו[[כנסית שלאל]] שליד [[נחל הבשור]], שניהם מפגיעה אקראית של פגז, לא התקיימו פעולות מיוחדות, ובוודאי שלא חפירות מסודרות.

לאחר כינון הממשל הבריטי בחודש יולי [[1920]], מינה הממשל הבריטי האזרחי על ארץ-ישראל את פרופ' [[ג'ון גרסטנג]], מ[[אוניברסיטת ליברפול]] להקים את מחלקת העתיקות. פעולתו בארץ הייתה כפולה. מצד אחד פעל להקמתו של [[בית הספר הבריטי לארכאולוגיה בירושלים]] (לקרן הבריטית לחקר ארץ-ישראל לא היה בסיס פעולה מקומי); ומצד שני, לסייע לשלטונות המנדט להקים את מחלקת העתיקות. ואמנם ב- ב־[[14 ביולי]] 1920 אישר [[הנציב העליון]] את הקמתה של מחלקת העתיקות. המחלקה סונפה ל[[מחלקת העבודות הציבוריות]] (Public Works Department).

אחת הפעולות הראשונות הייתה ניסוח תקנות לשמירת עתיקות הארץ שהחליפו את חוק העתיקות הטורקי ואת הוראות השעה (ה"פרוקלמציה") של הממשל הצבאי.{{הערה|{{עיתון רשמי מנדטורי|40|1|פקודת העתיקות|1 באפריל 1921}}}} תקנות אלה הוחלפו בשנת 1929 על ידי פקודת העתיקות, שהייתה בשימוש גם על ידי מדינת ישראל עד שהוחלפה ב[[חוק העתיקות (התשל"ח, 1978)]].

מחלקת העתיקות הנפיקה רישיונות לחפירה לחופרים ומוסדות מן הארץ ומארצות חוץ. במקביל ערכה חפירות משל עצמה, בעיקר חפירות הצלה. למשל, במספר מקומות שבהן הוקמו בשנות השלושים משטרות ה'[[מצודות טגארט|טיגארט]]' נתגלו אתרים שנחפרו. כאלה הם [[משטרת מגידו]] ו[[משטרת תרשיחא]]. נערכו גם חפירות גדולות ממדים לשם מחקר כגון [[ארמון הישאם]] ב[[ח'רבת מפג'ר]] שליד [[יריחו]], [[המצודה בירושלים]] והעיר הצלבנית של [[עתלית]].

בשנת [[1926]] התרחש חידוש נוסף בתחום הפעילות המדעית הארכאולוגית בארץ כאשר קיימה מחלקת העתיקות [[קונגרס ארכאולוגי]] בינלאומי. היה זה, ככל הנראה, הקונגרס המדעי הראשון בכל תחום שהוא שנערך בארץ ישראל. אופיו הבינלאומי של הכנס היה כפול: משתתפיו הגיעו ממוסדות מדע מארצות רבות, והוא גם ערך את סיוריו באתרי לבנון, סוריה, עבר הירדן; ולבסוף התכנסו הכול בירושלים.