תיבת סקינר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג)
מ ←‏הניסויים: ניסוח
שורה 1:
[[קובץ:Skinner box hebrew.png|שמאל|ממוזער|250px|תיבת סקינר]]
ניסויי '''תיבת סקינר''', הם [[ניסוי]]ים חשובים ב[[ביהביוריזם]] במדע ההתנהגות אשר נערכו על ידי החוקר ד"ר [[פרדריק סקינר|ברהס פרדריק סקינר]] במשך כמה עשרות שנים במאה הקודמות. כתוצאה ממחקרים אלה, ד"רהניח סקינר הניח את היסודות לחקר ה[[התניה אופרנטית|התניה האופרנטית]] והפסיכולוגיה הביהביוריסטית. בתחילת דרכו ערך ניסויים ב[[חולדה|חולדות]], שלמטרהשחולקו זולרוב לארבע קבוצות, כאשר בכל קבוצה 4 חולדות לצורך ביצוע הניסויים בנה סקינר תיבה (שנקראה לאחר מכן על שמו: "תיבת סקינר") המכילה: [[נורה]], מגש [[מזון]] ו[[דוושה]].
==הניסויים==
בשלב ראשון תכנן סקינר את הדוושה כך שבלחיצה עליה לא יתרחש דבר. הוא נתןאפשר לחולדה להסתובב כרצונה בתוך התיבה ובדק באיזו תדירות החולדההיא לוחצת על הדוושה. בדרך כלל היה עורך ניסויים שבהם היו מעורבות 4 קבוצות של חולדות, ובכל קבוצה 4 חולדות. בשלב השני, תכנן סקינר את התיבה, כך שכאשר החולדה לחצה על הדוושה השתחררה כמות קטנה של מזון הישר למגש המזון. גם כאן בדק באיזו תדירות המכרסמיםהחולדות לוחציםלוחצות על הדוושה. סקינר היה מודדמדד את כמות הלחיצות ומשרטטושירטט גרפים עבור כל תהליך התנהגותי שחקר. נמצא, כי בשלב השני תדירות הלחיצות שלעל הדוושה גדלה באופן ניכר. לאחר מכן, סקינר בדק סקינר שגרות שונות של חיזוקים - החולדה קיבלה אוכל רק לאחר זמן מסוים, או לאחר כמות מסוימת של לחיצות. סקינר חקר גם את תהליך ההבחנה: הוא תכנן מגנון שכאשר בתוך התיבה דולק אור, הלחיצות יגרמו לאוכל להופיע, וכאשר האור מכובה, הלחיצות אינן מובילות לקבלת האוכל. לאחר מחקרים רבים מסוג זה, הסיק סקינר כי השינויים הסביבתיים אשר מתחוללים, משפיעים על תדירותה של התנהגות מסוימת. כאשר התנהגות מובילה לגירוי ביולוגי בעל ערך הישרדותי כגון אוכל, מים, מגע מיני וכו'), מערכת העצבים של האורגניזם משתנה, וההתנהגות נכנסת לרפרטואר. למגנון העיקר שגילה קרא סקינר "ההתניה האופרנטית".
 
לאחר מחקרים רבים מסוג זה, הסיק סקינר כי השינויים הסביבתיים אשר מתחוללים, משפיעים על תדירותה של התנהגות מסוימת. כאשר התנהגות מובילה לגירוי ביולוגי בעל ערך הישרדותי (כגון אוכל, מים, מגע מיני וכו'), מערכת העצבים של האורגניזם משתנה, וההתנהגות נכנסת למגאגר התנהגויות. למגנון שגילה קרא סקינר "ההתניה האופרנטית".
לאחר פרסום ספרו הראשון The Behavior of Organisms בשנת 1938, סקינר עבר לחקר התנהגויות יותר מורכבות בתנאי מעבדה. הוא עבר לחקור התנהגויות של יונים, אשר לימד אותן לפתור בעיות, לתקשר אחת עם השנייה בעזרת אותות וכן הלאה. חוקרים אחרים בתחום עברו לחקר התנהגויות של בעלי חיים אחרים, תינוקות, ובני אדם עם הפרעות נוירולוגיות ופסיכוטיות. את רוב מחקריו בתנאי מעבדה סקינר עשה עם בעלי חיים - בעיקר עם חולדות ויונים. הוא טען שעל מנת לחקור את מנגנוני ההתנהגות הבסיסיים ואת יחסי הגומלין בין האורגניזם והסביבה, בעלי חיים מסוג זה מספיקים.
 
לאחר פרסום ספרו הראשון The Behavior of Organisms בשנת 1938, סקינר עבר סקינר לחקר התנהגויות יותר מורכבות יותר בתנאי מעבדה. הוא עברהחל לחקור התנהגויות של יונים, אשראותן לימד אותן לפתור בעיות, לתקשר אחת עם השנייה בעזרת אותות וכן הלאה. חוקרים אחרים בתחום עברועסקו לחקרגם בחקר התנהגויות של בעלי חיים אחרים, תינוקות, ובני אדם עם הפרעות נוירולוגיות ופסיכוטיות. את רוב מחקריו בתנאי מעבדה סקינר עשה עם בעלי חיים - בעיקר עם חולדות ויונים. הוא טען שעל מנת לחקור את מנגנוני ההתנהגות הבסיסיים ואת יחסי הגומלין בין האורגניזם והסביבה, בעלי חיים מסוג זה מספיקים.
 
== התניה אופרנטית ==
{{ערך מורחב|התניה אופרנטית}}
 
בהתבססות על מחקרים אלה, הגדיר סקינר את המונח "התניה אופרנטית" - תהליך בו הסביבה משנה את התנהגות האורגניזם, לאחר שהואשהאורגניזם עצמו משפיע עליה בניסיון לשנות אותה. ההתנהגות נחשבת כפונקציה של ההשפעות הסביבתיות. סקינר טען כי קיימים שני סוגים של חיזוקים:
* '''חיזוק חיובי''' - קבלת גירוי נעים לאחר ביצוע ההתנהגות מגדילה את תדירותה.
* '''חיזוק שלילי''' - הפסקת גירוי בלתי נעים לאחר ביצוע ההתנהגות המגדילה את תדירותה.
שורה 17 ⟵ 19:
'''[[עונש|ענישה]]:''' גירוי או אירוע בלתי נעים המתרחש בסביבה לאחר ביצוע ההתנהגות וגורם לתדירות ההתנהגות לרדת.
 
'''[[למידת בריחה]]:''' היא למידת התנהגות המפסיקה גירוי בלתי נעים, הנלמדת על ידי חיזוק שלילי. באמצעות חיזוקים שליליים לומד האורגניזם התנהגויות המסייעות לו להיחלץ ממצבים מכאיבים או לא נעימים. דוגמה לכך ניתן לראות בתיבתבאחד מניסוייו של סקינר: סקינרבניסוי זה חילק סקינר את התיבה לשני חצאים, שבאחד מהם הועברו זרמים חשמליים המכאיבים לחולדה. כאשר החולדה דרכה בצד המחושמל היא קיפצה בתוך צד זה, עד שבמקרה קיפצה לצד השני שאינו מחושמל. כך למדה, במהלך ניסיונות התגובות שלה, שהזרם החשמלי נפסק כאשר היא קופצת לצד השני של התיבה.
 
'''[[למידת הימנעות]]:''' היא למידת תגובה המונעת את הגירוי הבלתי נעים עוד בטרם התרחשותו. כלומר, לפני הגירוי הבלתי-נעים מופיע גירוי נייטרלי, המזהיר כי הגירוי הבלתי-נעים עומד להגיע. האורגניזם לומד על ידי הגירוי הנייטרלי להימנע מהגירוי הבלתי-נעים. לדוגמה: לפני הזרם החשמלי נדלקת נורה. החולדה לומדת לקפוץ לחצי הראשון של התיבה כאשר הנורה נדלקת וכך נמנעת מקבלת זרם חשמלי. הלמידה להימנע מהגירוי הבלתי-נעים התרחשה בשני שלבים:
 
:'''שלב ראשון - ההתניה הקלאסית''':
::א. נורה (CS - גירוי מותנה) --/--> [[פחד]] (CR - תגובה מותנית)
::זרם חשמלי (UCS - גירוי בלתי מותנה) ----> פחד (UCR - תגובה בלתי מותנית).
::ב. נורה (CS) + זרם חשמלי (UCS) ----> פחד (UCR).