תיבת סקינר – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג) |
מ ←הניסויים: ניסוח |
||
שורה 1:
[[קובץ:Skinner box hebrew.png|שמאל|ממוזער|250px|תיבת סקינר]]
ניסויי '''תיבת סקינר''', הם [[ניסוי]]ים חשובים ב[[ביהביוריזם]] במדע ההתנהגות אשר נערכו על ידי החוקר ד"ר [[פרדריק סקינר|ברהס פרדריק סקינר]] במשך כמה עשרות שנים במאה הקודמות. כתוצאה ממחקרים אלה,
==הניסויים==
בשלב ראשון תכנן סקינר את הדוושה כך שבלחיצה עליה לא יתרחש דבר. הוא
לאחר מחקרים רבים מסוג זה, הסיק סקינר כי השינויים הסביבתיים אשר מתחוללים, משפיעים על תדירותה של התנהגות מסוימת. כאשר התנהגות מובילה לגירוי ביולוגי בעל ערך הישרדותי (כגון אוכל, מים, מגע מיני וכו'), מערכת העצבים של האורגניזם משתנה, וההתנהגות נכנסת למגאגר התנהגויות. למגנון שגילה קרא סקינר "ההתניה האופרנטית".
לאחר פרסום ספרו הראשון The Behavior of Organisms בשנת 1938, סקינר עבר לחקר התנהגויות יותר מורכבות בתנאי מעבדה. הוא עבר לחקור התנהגויות של יונים, אשר לימד אותן לפתור בעיות, לתקשר אחת עם השנייה בעזרת אותות וכן הלאה. חוקרים אחרים בתחום עברו לחקר התנהגויות של בעלי חיים אחרים, תינוקות, ובני אדם עם הפרעות נוירולוגיות ופסיכוטיות. את רוב מחקריו בתנאי מעבדה סקינר עשה עם בעלי חיים - בעיקר עם חולדות ויונים. הוא טען שעל מנת לחקור את מנגנוני ההתנהגות הבסיסיים ואת יחסי הגומלין בין האורגניזם והסביבה, בעלי חיים מסוג זה מספיקים.▼
▲לאחר פרסום ספרו הראשון The Behavior of Organisms בשנת 1938,
== התניה אופרנטית ==
{{ערך מורחב|התניה אופרנטית}}
בהתבססות על מחקרים אלה, הגדיר סקינר את המונח "התניה אופרנטית" - תהליך בו הסביבה משנה את התנהגות האורגניזם, לאחר
* '''חיזוק חיובי''' - קבלת גירוי נעים לאחר ביצוע ההתנהגות מגדילה את תדירותה.
* '''חיזוק שלילי''' - הפסקת גירוי בלתי נעים לאחר ביצוע ההתנהגות המגדילה את תדירותה.
שורה 17 ⟵ 19:
'''[[עונש|ענישה]]:''' גירוי או אירוע בלתי נעים המתרחש בסביבה לאחר ביצוע ההתנהגות וגורם לתדירות ההתנהגות לרדת.
'''[[למידת בריחה]]:''' היא למידת התנהגות המפסיקה גירוי בלתי נעים, הנלמדת על ידי חיזוק שלילי. באמצעות חיזוקים שליליים לומד האורגניזם התנהגויות המסייעות לו להיחלץ ממצבים מכאיבים או לא נעימים. דוגמה לכך ניתן לראות
'''[[למידת הימנעות]]:''' היא למידת תגובה המונעת את הגירוי הבלתי נעים עוד בטרם התרחשותו. כלומר, לפני הגירוי הבלתי-נעים מופיע גירוי נייטרלי, המזהיר כי הגירוי הבלתי-נעים עומד להגיע. האורגניזם לומד על ידי הגירוי הנייטרלי להימנע מהגירוי הבלתי-נעים. לדוגמה: לפני הזרם החשמלי נדלקת נורה. החולדה לומדת לקפוץ לחצי הראשון של התיבה כאשר הנורה נדלקת וכך נמנעת מקבלת זרם חשמלי. הלמידה להימנע מהגירוי הבלתי-נעים התרחשה בשני שלבים:
:'''שלב ראשון - ההתניה הקלאסית''':
::א. נורה (CS - גירוי מותנה) --/--> [[פחד]] (CR - תגובה מותנית)
::זרם חשמלי (UCS - גירוי בלתי מותנה) ----> פחד (UCR - תגובה בלתי מותנית).
::ב. נורה (CS) + זרם חשמלי (UCS) ----> פחד (UCR).
|