פסיכולוגיה של המוזיקה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לנעמי כרמל
מאין תקציר עריכה
שורה 100:
שיטת סוזוקי בהוראת מוזיקה מתבססת על הנחת היסוד של המורה, המחנך והיוצר ה[[יפן|יפני]] סוזוקי, לפיה יכול כל ילד לפתח את כישוריו המוזיקליים, בתנאי שיזכה לעידוד המתאים מהוריו וממוריו.
 
סוזוקי פיתח את שיטת החינוך מוזיקלי שלו אחרי [[מלחמת העולם השנייה]], כחיקוי ללימוד שפת האם אצל תינוקות וילדים רכים. גישתו הייתה, שלימוד מוזיקה טבעי לאדם כמו רכישת שפה, כל עוד אין דוחקים בילד להגיע להישגים אלא מאפשרים לו להתפתח באופן טבעי. בגישתו זו הסתמך על ה[[פילוסופיה|פילוסופים]] ה[[יוון העתיקה|יוונים]] [[פיתגורס]] ו[[אפלטון]] והגותם בנושא הפרופורציות בטבע והשפעתה העצומה של המוזיקה על נפש האדם, שהנושהוא חלק מהטבע.{{הערה|ישראל אידילוביץ, "החינוך למוזיקה והשפעתו על נפשם של ילדים", הארץ, 4 בספטמבר 2006}}
 
בשיטתו משלב סוזוקי את הגישה של [[פרידריך פרובל]], מי שייסד את גן הילדים במחצית הראשונה של [[המאה ה-19]] ב[[גרמניה]] וגרס שהרוח הרומנטית היא שצריכה להנחות את המורה ואין להגביל או לחסום אותה בשום צורה. בדרכו של המחנך אל הגשמת השאיפה האמנותית, עליו להוביל את הילד שלב אחר שלב אל השלמות, שהשאיפה אליה היא עיקרון רומנטי חשוב. לצד גישה זו, ניתן מקום חשוב לקסם ההרמוניה שבטבע ולרוח ה[[דמוקרטיה]] וה[[שוויון]], שפשטה בעולם אחרי מלחמת העולם השנייה. בלימוד המוזיקה כשפה ראה דבר מרכזי ושיטת סוזוקי מבחינה בין חינוך מוזיקלי לבין חינוך מוזיקאים. לא כל ילד הלומד מוזיקה צריך להגיע להישגים מקצועיים, הואיל והחינוך המוזיקלי מפתח באדם תכונות ואיכויות שאין ערוך לחשיבותן ועל כן חשוב לעשותו זמין לכל ילד.{{הערה|אידילוביץ, הארץ}}