אסון ילדי אוסלו – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏בעקבות האסון: קישור למושב ינוב
שורה 14:
ב-[[20 בנובמבר]] [[1949]] המריאו משדה התעופה ליד תוניס, שני מטוסי [[DC-3 דקוטה]] של חברת אירו הולנד, בדרכם לאוסלו. מטוס אחד הגיע בשלום. המטוס השני נחת ב[[בריסל]] לשם תיקון מכשיר הקשר ובשעה 12:56 המריא להמשך הטיסה לאוסלו. לקראת הנחיתה נתקל הטייס ב[[ערפל]] כבד. הוא הנמיך את המטוס בשטח הררי. ליד הורום, 30 [[מיל (יחידת מידה)|מילים]] דרומית לאוסלו, פגעה אחת הכנפיים בעץ. המטוס המשיך עוד 60 מטר והתנגש בצלע הר. מעוצמת ההתנגשות בקרקע התהפך המטוס ורוב הנוסעים הועפו החוצה. מכלי הדלק נצתו וחלקו הקדמי של המטוס עלה באש.
 
בעת ההתרסקות זנב המטוס ניתק משאר המטוס, ובער בנפרד. בחלק אחורי זה נותר הילד (בן ה-11) יצחק אלל, כשהוא חגור בחגורת הביטחון של כיסא המטוס שלו. בזנב המטוס נמצא גם ארגז תפוחים.{{הבהרה|לא ברור מה הקשר לארגז? האם הילד אכל ממנו, האם יכול היה להשתחרר מחגורת הבטיחות?}} זנב המטוס המשיך לבעור זמן רב גם לאחר ההתרסקות, ונחת ליד פלג נחל. כך, למרות תנאי מזג אוויר קפואים, הצליח יצחק לשרוד שלושה ימים, כשבעירת זנב המטוס לידו מצילה אותו מקפיאה למוות. רק אז עברו במקום באקראי ציידים, שחילצו את יצחק - הניצול היחידי מן התאונה.
 
גל של חמלה שטף את נורווגיה. באמצעי התקשורת דובר על הנס של יצחק אלל ומלך נורווגיה שסיפור זה נגע ללבו ביקש לאמצו לבן.