עריקה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 5:
==עריקות בצה"ל==
[[קובץ:מסרון עריקים.jpg|ממוזער|שמאל|מסרון ששלח צה"ל לאלפי עריקיו במהלך שנת 2015]]במדינת [[ישראל]] נוהג גיוס חובה, שאינו נעוץ רק בצורך ביטחוני אלא גם באתוס של [[צבא הגנה לישראל]] כ[[צבא העם]]. על-פי אידאל זה, תפקיד השירות הצבאי להוות בין היתר "כור היתוך", במסגרתו מגויסים נערים מכל שכבות האוכלוסיה ומשתלבים בחברה ובצבא. התפיסה הנוהגת היא אפוא שאידאל זה, מצריך את העמדתם לדין של חיילים שאינם מתייצבים לשירות ולא קיבלו פטור חוקי, בין אם באמצעות השתמטות או באמצעות עזיבת הצבא במהלך שירות פעיל. לצורך הגשמת אידאל זה, מעמיד צה"ל מדי שנה כ-1,300 נעדרים מן השירות לדין פלילי, מה שמביא אותם להשתחרר מן הצבא עם [[רישום פלילי]]. החל מ-2019, חלקם ישתחררו מהצבא עם [[בית דין צבאי (ישראל)|רישום פלילי מופחת]], המקביל בהשלכותיו לתוצאת אי-הרשעה בבית משפט אזרחי.
===שלב מקדים - נפקדות===
{{ערך מורחב|נפקדות}}
שורה 46 ⟵ 44:
* עוד נקבע כי שמשמגיע הנער לגיל 17, הרי שהגירתו מן הארץ, הגם שפעמים רבות יחד עם הוריו, הופכת אותו למי שהשתמט מגיוס.
* בעבור מי שלאחר התייצבותו היגר עם הוריו לחו"ל, הרי שההיעדרות הארוכה נתפסת כגורם המחמיר את הפגיעה בערך המוגן, ולא כניתוק הזיקה לארץ. כך, למשל, בע/3,8/14 '''התובע הצבאי הראשי נ' יצחק אבו''' (2014) דובר על מי שלאחר התייצבותו חי באמריקה מגיל 18 בהשפעת אימו. הלה הורשע ב[[עריקה]] לפי סעיף 92 לחוק השיפוט הצבאי, הגם שהיה גרוש עם ילדים ובא ארצה בעקבות גרושתו כדי לבקר את ילדיהם המשותפם. הנאשם נשפט ל-15 חודשי מאסר, הגם שבת זוגו בארה"ב הייתה בהיריון מתקדם ושלרשותו חובות כבדים ורקעו דל. בין היתר, נטען כי לנאשם תפיסה שלילית לגבי חובת הגיוס. מתחם הענישה במקרים אלו הועמד על 12-18 חודשי מאסר לריצוי בפועל.
* בפסק הדין בעניין '''מאיר בלוי''', קבע בית הדין לערעורים כי דרך המלך להמצאת צו הגיוס היא בדואר רשום ולא בטלפון. עוד נקבע כי חרף פסילת צו הפוקד האישי, הרי שהנאשם הורשע בעבירה מכח "צו הפוקד הכללי", לפיו כל יוצא-צבא (מונח בחוק
* בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ דחה על הסף את טענתו של מי שנעדר מהשירות כי יש לבטל את כתב האישום נוכח העובדה שהוא אב, נוכח אפליה במדיניות ההעמדה לדין ביחס לנשים, להן נוהגת התביעה הצבאית לבטל את כתבי האישום באם ילדו.
* בעניין ע"מ/11/19 טור' ארז '''עזרן נ' התובע הצבאי הראשי '''(2019), נדחתה טענת הנאשם כי יש להותירו במעצר בפיקוח אלקטרוני. הנאשם טען כי לבית הדין הצבאי סמכות טבועה להורות על מאסר בפיקוח אלקטרוני, ובית הדין קבע כי הוא מותיר סוגיה זו בצריך עיון, שכן במקרה הקונקרטי ממילא אין הצדקה לכך. הקושי בהחלת הסדר מעצר מעין זה נעוץ בהיעדרו של הסדר זה בחוק השיפוט הצבאי מחד, ולשונו של חוק המעצרים מאידך. חוק המעצרים מגדיר את המעצר בפיקוח האלקטרוני כחלק מתוכנית, המוגבלת במשאבים, ומצויה באחריות שירות בתי הסהר והמשרד לביטחון פנים, כהוראת שעה. ההגנה ביקשה מנגד להיבנות מחוק יסוד כבוד האדם וחירותו וכן מסעיף 460 לחוק השיפוט הצבאי, שלפיו "בכל ענין של סדרי דין שאין עליו הוראה בחוק זה או בתקנות שהותקנו לפיו, ינהג בית דין צבאי בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק".
* בע/111/07 '''טור' דניס סמורגונסקי נ' התובע הצבאי הראשי''' (2007), עמד בית הדין על היחס בין סעיף 12(א) לבין סעיף 20 לחוק שירות ביטחון. נקבע כי במניין התקופה הנקובה בסעיף 12(א), שבמהלכה יש לקבוע את הכושר
* התאמת [[פרופיל 21]] נפשי אינה מביאה לביטול כתב אישום או זיכוי מן העבירה, אלא רק משפיעה על מידת העונש. כמו כן, באופן שכיח בתום תקופת המאסר מותאם לחיילים פרופיל הפוטר אותם משירות. כן נקבע כי התאמת פרופיל זה לא מאיינת את עילות המעצר, משעילת המעצר של חשש מהימלטות מהדין טבועה בעבירה מניה וביה.
* באופן כללי, טעמים כלכליים, סוציאליים והסתגלותיים אינם פוטרים מחובת השירות. עם זאת, ההנמקה לכך אינה במונחי פגיעה בביטחון אלא מטעמי פגיעה ב[[שוויון]]. כך, למשל, בת 25 שהוריה גרושים, אין לה קשר עם אביה ואמה, שקועה ברוסיה בחובות כבדים, נכלאה לארבעה חודשים במעמד של חיילת בודדה. היא הוחזקה בבידוד ותחת השגחה עקב מצב נפשי קשה ובתום מאסרה נקבע לה פרופיל 21.{{הערה|מעקב "הארץ": האזרחית ק' נשפטה למאסר ממושך בכלא 4,
https://www.haaretz.co.il/blogs/misgav/.premium-1.7455597}} ב[[משפט הסרבנים (ישראל, 2003)|משפטי הסרבנים (ישראל, 2003)]], התביעה הצבאית אף ביקשה להשוות בין הסרבנים לבין אנשים בעלי מצוקות הסתגלותיות או חומריות, על-מנת להקהות את עוקץ טענתם.{{הערה|[דב חנין]], [[מיכאל ספרד]], [[שרון רוטברד]] (עורכים), '''משפטי הסרבנים: התובע הצבאי נגד חגי מטר, מתן קמינר, נעם בהט, שמרי צמרת, אדם מאור. התובע הצבאי נגד יונתן בן ארצי''', [[הוצאת בבל]], 2004.}}
| |||