הבדלים בין גרסאות בדף "Honky Château"

הוסרו 43 בתים ,  לפני 5 חודשים
הגהה
מ (קידוד קישורים)
(הגהה)
| תאריך סינגל2 = 31 ביולי 1972
}}
{{כ}}'''Honky Château''' הוא [[אלבום מוזיקה|אלבום האולפן]] החמישי של הזמר והיוצר ה[[בריטים|בריטי]] [[אלטון ג'ון]]. הוא יצא לאור ב־[[19 במאי]] [[1972]] על ידי {{קישור שפה|אנגלית|DJM Records|DJM רקורדס}} ו־{{כ}}{{קישור שפה|אנגלית|Uni Records|Uni רקורדס}}. החצי השני של שם האלבום קרוי על שם ה[[שאטו]] ה[[צרפת]]י בן [[המאה ה-18|המאה ה־18]] {{כ}}{{קישור שפה|אנגלית|Château d'Hérouville|Château d'Hérouville}}, שבו נמצא אולפן ההקלטות שבו הוקלט האלבום{{ביאור|Château d'Hérouville הוא [[שאטו]] [[צרפת|צרפתי]] מן [[המאה ה-18|המאה ה־18]] {{כ}}(1740). Château d'Hérouville נקרא על שם המקום שבו הוא ממוקם, הכפר Hérouville-en-Vexin {{אנ|Hérouville-en-Vexin}} שב[[מחוז]] הצרפתי {{קישור שפה|אנגלית|Val-d'Oise|ואל ד'ואז}} שבסמוך ל[[פריז]]. ב־Château d'Hérouville היה ממוקם [[אולפן הקלטות]] שבו הוקלטו כמה אלבומים מפורסמים ב[[שנות ה-70 של המאה ה-20|שנות ה־70]].}}. "Honky" היא מילה שהייתה אופנתית בתקופה בה הוקלט האלבום, והיא בעלת משמעויות שונות תלויות הקשר{{ביאור|{{קישור שפה|אנגלית|Honky-tonk|Honky-tonk}} הוא הן [[בר (עסק)|בר]] שבו מושמעת מוזיקת [[קאנטרי]] הן כינוי לסגנון המוזיקה שמנוגן במפגשים כאלה. מקור הביטוי מתייחס באופן כללי למופעים עם הקשר מפוקפק שהתקיימו ב[[המערב הישן של אמריקה|מערב הישן של אמריקה]] לבני [[מעמד הפועלים]], כמו גם למקומות הפיזיים בהם התקיימו מופעים אלה, מופעים שבהם הוגשו [[משקה חריף|משקאות חריפים]]. הביטוי מתועד לראשונה ב־1874. "Honky-tonk" עשוי גם להתייחס לסוג הפסנתר שניגנו בו באותן הופעות, {{קישור שפה|אנגלית|Tack piano|Tack piano}} (לסוג המוזיקה שנוגן בכלים כאלה הייתה השפעה חשובה על התפתחות סגנון ה[[בוגי ווגי]]). לפני [[מלחמת העולם השנייה]], תעשיית המוזיקה החלה להתייחס ל"hillbilly music" ("מוזיקת [[הילבילי]]") שנוגנה מ[[טקסס]] ו[[אוקלהומה]] עד ל[[החוף המערבי (ארצות הברית)|חוף המערבי]] כאל מוזיקת "honky-tonk" ({{כ}}"hillbilly music" נחשב בזמנו כלייבל מוזיקה, שנוסד ב־1925, שנוגנה בו מוזיקה שנקראת כיום מוזיקת [[קאנטרי]] – ובהמשך כינוי למגוון רחב של [[סוגה|סוגות]] מוזיקליות הכוללות [[בלוגראס]], קאנטרי, ווסטרן ו[[גוספל]]). {{ש}}{{קישור שפה|אנגלית|Honky|Honky}} הוא [[כינוי גנאי]] ל[[האדם הלבן|לבנים]]{{הערה|[https://dictionary.cambridge.org/dictionary/english/honky?q=Honky המילה 'Honky' במילון קיימברידג'], באתר dictionary.cambridge.org, בדיקה אחרונה 15 בדצמבר 2020}}, הנשמע בעיקר בארצות הברית. הפופולריות שלו שם גברה ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20|שנות ה־60]] המאוחרות בהשפעת האקטיביסט ה[[האדם השחור|שחור]] {{קישור שפה|אנגלית|H. Rap Brown|ג׳מיל אל-אמין}}{{כ}}{{הערה|כיוון=שמאל|{{cite journal |jstor=41202828 |title=Black Power vs. Black Genocide |last=Wright |first=Nathan |journal=The Black Scholar |publisher=Paradigm Publishers |date=December 1969 |volume=1 |number=2 |pages=47–52|doi=10.1080/00064246.1969.11430663}}}}. השימוש המתועד הראשון במילה בהקשר הזה עשוי להיות ב־1946{{הערה|כיוון=שמאל|ג'יימס קמפבל, [https://www.independent.co.uk/arts-entertainment/linguistic-notes-the-jive-descendants-of-the-hipikat-1096317.html Linguistic Notes: The jive descendants of the `hipikat], באתר [[אינדפנדנט]], {{כ}}27 במאי 1999, בדיקה אחרונה 15 בדצמבר 2020}}, אם כי הצירוף "Honky-tonk" קדום יותר כאמור לעיל.}}. האלבום הגיע למקום הראשון במצעד [[בילבורד 200]] ב[[ארצות הברית]], והיה הראשון מבין שבעה אלבומים רצופים של ג'ון שהגיעו להישג זה{{הערה|שם=אלטון_בילבורד200}}.
 
שני סינגלים יצאו מן האלבום: "[[Rocket Man]]" ו־"Honky Cat". {{כ}}"Honky Château" הוא האלבום האחרון שיצא בארצות הברית וקנדה בלייבל "Uni", לפני שחברת האם, "MCA", איחדה את כל הלייבלים שלה ללייבל הגג {{קישור שפה|אנגלית|MCA Inc.|MCA}}. אלבום זה (כיתר אלבומיו המוקדמים של ג'ון) יצא לימים מחדש בלייבל "MCA".
 
== הצלחה ==
{{כ}}"Honky Château" הוא הראשון מבין שבעה אלבומים רצופים של ג'ון שהגיעו למקום הראשון במצעד "[[בילבורד 200]]". האלבום נשאר בראש המצעד במשך חמישה שבועות, ובסך הכל שהה במצעד במשך למעלה משנה{{הערה|שם=הונקי_הערות_אלבום}}. האלבום הגיע למעמד [[אלבום זהב]] בארצות הברית ביולי 1972, ולמעמד אלבום פלטינה באוקטובר 1995{{הערה|שם=פלטינה_ארהב|[https://www.riaa.com/gold-platinum/?tab_active=default-award&ar=Elton+John&ti=Honky+Chateau#search_section אלבום פלטינה בארצות הברית], באתר [[איגוד תעשיית ההקלטות האמריקאי]], בדיקה אחרונה 14 בדצמבר 2020}}. שני הסינגלים היו להיטי טופ־10 ב[[בילבורד הוט 100]]: "Rocket Man" הגיע למקום השישי, ו־"Honky Cat" הגיע למקום השמיני{{הערה|שם=אלטון_הוט100|[https://www.billboard.com/music/elton-john/chart-history/HSI/4 היסטוריית אלטון ג'ון בבילבורד הוט 100], באתר [[בילבורד]], בדיקה אחרונה 28 בדצמבר 2020}}.
 
בבריטניה, האלבום היה הראשון של ג'ון שהגיע לטופ־3, ובנוסף היה הראשון ששני סינגלים ממנו היו [[להיט]]ים: "Rocket Man" היה הסינגל הראשון של ג'ון שהגיע לטופ־3 ב[[מצעד הסינגלים הבריטי]], בהגיעו למקום השני. הסינגל היה גם הלהיט השני של ג'ון במולדתו (אחרי "[[Your Song]]"), ומבחינה זו היה חשוב במיוחד, משום שג'ון הצליח בארצות הברית זמן מוקדם באופן ניכר מאשר בבריטניה, שבה זכה עד אז ליחס קריר יחסית (לשם השוואה, הסינגל היה הלהיט השישי של ג'ון בארצות הברית). הסינגל השני, "Honky Cat", דורג בטופ־45, כשהגיעבהגיעו למקום ה־31{{הערה|שם=הונקי_הערות_אלבום}}{{הערה|שם=המצעד_הבריטי}}.
 
ב[[קנדה]], האלבום הגיע למקום השלישי ב[[מצעד האלבומים הקנדי]] ב־29 ביולי 1972, לאחר מכן ירד שני שלבים למקום החמישי, ואז חזר למקום השלישי למשך 12 שבועות רצופים – לפני שירד למקום התשיעי ב־4 בנובמבר אותה שנה.
אבל ב־'I Think I'm Gonna Kill Myself', {{כ}}'Amy' ו־'Hercules', הוא שר כאנשים לא פחות דימיוניים, אבל הרבה יותר קרובים לבית: כל שיר נוגע לדיבוק של מתבגר לאישה בלתי מושגת, ויחסים שלא ניתן לממש אותם.
 
יתרשאר האלבום נופל איפשהו בין שני הקצוות הליריים האלה, תוך שהמוזיקה מספקת את החדות הבסיסית וההצללה שמבחינות את הרגשות ומצבי הרוח השונים שבכל שיר ושיר. כך, [...] 'Honky Cat' [...], שיר שמספר על הדברים הלא נעימים שבעיר הגדולה ומשתמש ב[[ניו אורלינס]] כסמל לפיתויים שאי אפשר לעמוד בפניהם, מנוגן עם ביצוע [[כלי נשיפה]] בסגנון ניו אורלינס. "Mellow", המספר על מציאת והחזקת האישה הנכונה, נעשה בביצוע מלא נשמה. "Salvation", עוד שיר מעורר השראה של ג'ון־טופין בסגנון "[[Border Song]]", מבוצע עם [[צליל עילי|צלילים עיליים]] של [[גוספל]], {{כ}}"I Think I'm Gonna Kill Myself" הוא אירוני, עם אווירת [[מיוזיק הול]] כיפית.
 
אם יש סדק במוזיקה הוא נמצא באינטראקציה של ג'ון עם הלהקה. הוא שר בדרך כלל בקצה העליון של ה[[מנעד]] הקולי שלו בלי יותר מדי גיוון בדינמיות הקולית. בתהליך הזה הוא כופה על הלהקה ועל העיבוד לספק את מרבית הצבע. התוצאה היא שהמוזיקה מתפזרת, והאפקט הופך מעט יותר מדי מרופט.
מצד שני, אף אלבום של אלטון ג'ון מעולם לא נשמע יותר משוחרר, ופחות עמוס. אין עדות להפקת היתר המזויפת שפגמה בשני האלבומים הקודמים ברגעים מכריעים, והאלבום נשמע יותר קרוב ואישי מאשר כל אחד משני קודמיו. ג'ון ועמיתיו הם בעליל אנשי אולפן ולכן לא נרתעים משום דבר במונחים של טכניקה – יש די והותר שימוש ב{{קישור שפה|אנגלית|Double tracking|דאבל טרקינג}} קולי, אבל השימוש בו הוא יותר טבעי מאי פעם.
 
{{כ}}"Mona Lisas and Mad Hatters" [שיר על [[ניו יורק]]] מראה עד כמה באמת יכול ג'ון לעשות במרחב של שיר אחד. תוך שהוא עושה שימוש בתזמור מינימלי ושר את אחד השירים הישירים ביותר של טופין, ג'ון חושף ללא מאמץ את המיתוס שמתחת למיתוס של '... ורד בהארלם הספרדית'. הוא מבטא את הקשר שלו לעיר, את הצורך שלו בבני אדם, ולבסוף את חפצו להיות לבד – באחד השירים הטובים ביותר שלו, אחד התזמורים הפשוטים שלו ואחד הביצועים הקוליים הפשוטים ביותר שלו.
 
{{כ}}'Honky Chateau' הוא בסופו של דבר עבודה מוצקה עם מספיק התרחשות להאזין לו במשך שבועות כדי לספוג את כל מה שקורה בו. [...] מתגמל כל האזנה נוספת, עם הארה והנאה שמתגברים עם כל האזנה.}}
 
סטיבן תומאס ארלווין, מבקר "[[Allmusic]]", כתב בביקורת [[רטרוספקטיבה|רטרוספקטיבית]]: {{ציטוט|מירכאות=כן|תוכן=תוך שהוא באופן משמעותי קל יותר מ־"Madman Across the Water", {{כ}}"Honky Château" הוא אוסף מהנה של בלדות ושירי רוק, בלוז, קאנטרי־רוק ונשמה. על הנייר זה נראה כמו בלגן אקלקטי, אבל זה מתנגן כמו סדרת השירים הממוקדת והמושלמת ביותר שאלטון ג'ון וברני טופין כתבו אי פעם. ה[[בוגי ווגי|בוגי]] הרחפני של 'Honky Cat' והפופ ה[[מוזיקה פסיכדלית|פסיכדלי]] הקליל של 'Rocket Man' עזרו לשלוח את "Honky Château" לראש המצעדים, אבל מה שבאמת מרשים בנוגע לאלבום זה העומק של החומר. החל מ־"I Think I'm Going to Kill Myself" המפתיע, הציני והזדוני ועד לבלדה המרגשת "Mona Lisas and Mad Hatters", ג'ון הוא בשיא כושרו, תוך שהוא מעצב במיומנות שירי פופ ללא רבב עם מנגינות זכירות [...] תוך שהמילים של טופין לא מובנות יותר מבעבר באופן משמעותי, ג'ון מעביר אותן במיומנות ובתשוקה, ונותן להן את התחושה שהן משמעותיות יותר ממה שהן באמת. אבל מה שהופך את "Honky Château" לקלסיקה זה עיצוב השירים המיומן, והדרך שבה ג'ון קושר יחד גדילים שונים לגמרי של {{קישור שפה|אנגלית|Americana (music)|מוזיקת שורשים}} לפופ מובחן וייחודי – זהו אחד מהאוספים הטובים ביותר של שירי פופ [[מיינסטרים]] משנות ה־70 המוקדמות.}}
[...] יש לו תחושה חמה, נינוחה שהולמת הן את השירים הכנים הן את השירים האירוניים. 'Rocket Man' משתבץ איכשהו לשתי הקטגוריות. קלאסיקה מסקרנת, בבירור מושפעת מ־'[[Space Oddity]]' של [[דייוויד בואי|בואי]], שלא ניתן להתכחש לכוח המלודי והעצב שלה, אבל המילים שלה נכנסות לתסבוכת. קלישאה שחוקה ומסורבלת, מרכזית בין רבות אחרות: מאדים הוא לא המקום לגדל בו את הילדים שלך/ ואין אף אחד לגדל אותם, אם היינו.
 
{{כ}}'Honky Cat' הוא בוגי פסנתר קל דעת [...] אבל יש גוונים עמוקים וכהים יותר שמגיעים בהמשך, תוך שברני טופין מצמצם למינימום את הבדיחות הפרטיות. 'I Think I’m Going to Kill Myself' הוא [[סאטירה]] על חרדות גיל ההתבגרות, אבל פוגע בכמה עצבים בדרך. 'Susie (Dramas)' הוא עוד שיר על התאהבות, שמתחת לניואנסים של ההונקי־טונק שלו מסתתרת תעוזה. 'Salvation' הוא גוספל לבן, עם נגיעות דת בתוכו, בעוד 'Slave' מוצא את טופין חוזר לאובססיית ה[[אמריקנה]] שלו וב־"Amy" אלטון מחקה את [[מיק ג'אגר]].
 
{{כ}}'Mona Lisas and Mad Hatters' המצוין הוא ספר לימוד המציג לראווה את כישרון הכתיבה של הצמד: על הנייר, הוא בכייני ובסגנון [[המנון]]. במציאות, זה עובד. [...]: מקום ראשון בארצות הברית ומקום שני בבריטניה, 'Honky Château' היה היכן שאלטון ג'ון הניח יסודות מוצקים.}}
 
== רשימת השירים ==
משתמש אלמוני