חיים כהן (משפטן) – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 69:
מש[[העלייה החמישית|עלה]] ל[[המנדט הבריטי|ארץ ישראל]] בגיל 18, שלא מטעמים ציוניים (הוריו חפצו שלא ייחפז להתחתן), הגיע ל[[ישיבת מרכז הרב]] יחד עם אחיו אלכסנדר בעצת בן דודו עזריאל, ובה שהה כמעט שנתיים ושקד על התורה, ובו בזמן למד ב[[האוניברסיטה העברית בירושלים|אוניברסיטה העברית בירושלים]]. את השפעתו של [[אברהם יצחק הכהן קוק|הרב קוק]] עליו תיאר כעצומה, גם באהדתו לבניין הארץ ובעיקר באישיותו הגדולה, "בענוותנותו, במוסריותו ובאנושיותו", כפי שניסח זאת. בזכרונותיו מהישיבה הוא מספר כי החליט ללכת לתחום המשפטי בעקבות שיעורים ששמע בישיבה מהרב [[יעקב משה חרל"פ]], ב[[מסכת בבא בתרא]], שיעורים שמשכו אותו להתעניין בצדדים המשפטיים של החיים. לדבריו, משסיפר לרב חרל"פ שבכוונתו ללמוד משפטים ולא לפנות לרבנות, הרב לא התנגד לכך כלל. אחר כך שב ל[[רפובליקת ויימאר|גרמניה]] להינשא ולהתחיל בלימודי המשפטים. מעט אחרי עליית [[אדולף היטלר]] ל[[גרמניה הנאצית|שלטון]] ב-[[1933]] עלה לארץ לצמיתות, והועסק ב[[משרד עורכי דין]] של ד"ר [[מרדכי בוקסבוים]] בירושלים. אז כבר פיתח השקפה ציונית אדוקה, ולימים ראה את הציונות כתחליף המודרני ליהדות המסורתית של העבר.
את נסיבות [[יציאה בשאלה|יציאתו בשאלה]], מדתיות אדוקה ל[[כופר (אמונה דתית)|כפירה]] גמורה, הוא קישר ראשית כל להתרחשות [[השואה|שואת יהודי אירופה]], שבה נספה אחיו, אך גם לעיונים בספרי [[פילוסופיה]] גרמניים, להתבוננות ב[[תנ"ך]], שמצא בו צדדים לא [[מוסר]]יים – בפרט לא השביע את רצונו מענהו של ספר [[איוב]] לשאלת "[[צידוק הדין|צדיק ורע לו]]". גם עבודתו כ[[פרקליט]] צעיר ב[[ירושלים]] במשרד איש [[אגודת ישראל]], שבמהלכה נחשף לצדדים לא נעימים בחייהם הפרטיים של ה[[חרדים]] בעיר, תרמה לכך. אשתו מלכתחילה לא הייתה אדוקה, והיא סייעה לשינוי הכיוון בחייו. השואה היוותה את הזרז הסופי, והוא הפך ל[[חילונים|חילוני]] מוצהר משמת סבו הרב יוסף כהן (שאותו העלה לארץ בטרם השואה) ב-[[1948]].{{הערה|י. פ. ג., [http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/SharedView.Article.aspx?href=HZH%2F1948%2F03%2F04&id=Ar00315&sk=CC9EA299 זיכרון להולכים: הרב ד" יוסף כהן, זצ"ל (ליום השלושים לפטירתו)], [[הצופה]], 4 במרץ 1948, עמ' 3}} לימים סיפר כי את המחמאה הגדולה ביותר קיבל מהרב [[צבי יהודה קוק]], שקרא לו "ה[[אלישע בן אבויה]] של ימינו".{{מקור}}
בדצמבר [[1947]] מונה לעבוד כ[[מזכיר]] [[המועצה המשפטית של המוסדות הלאומיים]] שהכינה את הבסיס המשפטי למדינה המיועדת. בתפקידו זה חיבר את [[מסמך השופטים החסוי]], בו שולבו הערכות לגבי שופטים יהודיים בתקופת המנדט והמלצות לגבי שילובם במערכת המשפט הישראלית. לאחר שזכה לביקורות חריפות על הצעותיו להפיכת שיטת המשפט העברי לשיטת משפט מודרני, בין השאר מ[[זרח ורהפטיג]] ממנהיגי ה[[מפד"ל]] דאז, הבין שנכון לעכשיו עדיף להחיל בארץ שיטת משפט מערבית. לאחר מכן, בתור מזכיר המועצה המשפטית פעל למסמס החלטות של תת-ועדות של המועצה שקיבלו מספר החלטות שהרחיבו מעט את תחום תחולת [[המשפט העברי]], והוביל בהכנת טיוטה להחלטה שהשאירה את המשפט המנדטורי בתוקפו.
| |||