חופש המצפון – הבדלי גרסאות

נוספו 3,916 בתים ,  לפני שנה
אין תקציר עריכה
חופש המצפון בא לידי ביטוי בסעיף י"ח של ה[[הכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם]]:
{{ציטוט|תוכן=כל אדם זכאי לחירות המחשבה, המצפון והדת חירות זו כוללת את הזכות להמיר את דתו או את אמונתו ולתת ביטוי לדתו או לאמונתו – לבדו או בציבור, ברשות היחיד או ברשות הרבים, דרך הוראה, נוהג, פולחן ושמירת מצוות.|מרכאות=כן}}
הפילוסופית מרתה נוסת'באום גורסת כי יש לכבד את המצפון של אנשים כחלק מחובתו לכבד את יכולתם של אנשים לבצע שיפוטים מוסריים, ולכן נדרשת יותר מסובלנות לחופש המצפון. הפילוסוף [[בריאן לייטר]] לעומתה מבקש לטעון כי הטעמים שנוסבאום מציגה יותר מתאימים לכבוד מסוג "recognition respect" (כבוד שבהכרה, כאבחנתו של המלומד Darwall), וככזה הם דורשים סובלנות בלבד (להבדיל מ-"appraisal respect"). הנימוק המרכזי לגישתו של האחרון הוא שמצפוניותו של אדם יכולה להביא גם למחויבות פנימית לפעולות איומות, אשר בתורן אינן ראויות לכבוד מסוג הערכה.
 
== חופש המצפון בישראל ==
חופש המצפון בישראל קיבל ביטוי ב[[מגילת העצמאות]], בה נכתב כי המדינה שתקום תבטיח בין היתר גם חירות זו:{{ציטוט|תוכן=מדינת ישראל [...] תקיים שוויון זכויות חברתי גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות;|מרכאות=כן}}בחוקת תש"ח נהוג היה לאפשר פטור מצפוני מפעולות צבאיות, ובמלחמת השחרור הצבא אף נמנע מלהתעמת מול מי שביקשו לסרב לבצע פעולות מסוימות על-רקע מצפוני. בהמשך, עם קום המדינה, כמעט והכיר בית המחוקקים בפציפיזם, אך לבסוף בוטלה חוקת תש"ח ובמקומה ניתן פטור מצומצם משירות צבאי עבור נשים שיצהירו כי הן מנועות מלשרת מסיבות דתיות. {{הערה|[[דב חנין]], [[מיכאל ספרד]], [[שרון רוטברד]] (עורכים), '''משפטי הסרבנים: התובע הצבאי נגד חגי מטר, מתן קמינר, נעם בהט, שמרי צמרת, אדם מאור. התובע הצבאי נגד יונתן בן ארצי''', [[הוצאת בבל]], 2004.}}
נכון להיום, ניתן לקבל פטור משירות צבאי מטעמי פציפיזם להלכה, אך מקובל לטעון שאין אפשרות מעשית כזו. עוד רווחת בצבא תופעה של סרבנות "אפורה", במסגרתה הפרט מסרב לבצע פעולות הנוגדות את מצפונו, ובתמורה לשמירה על דיסקרטיות הסירוב נמחל סירובו.
 
== חופש המצפון וחופש דת ==
בשיטות משפט רבות בעולם, מקובל לחשוב כי בניגוד לחופש המצפון, [[חופש הדת]] הוא זכות ייחודית הראויה להגנה מוגברת, בהיותה מקרה מיוחדת של חופש המצפון. כך, למשל, הצ'רטר הקנדי מזכיר חופש המצפון וכן כמה חוקות אירופאיות, אבל כל ההליכים המשפטיים עוסקות בטענות של מצפון דתי. הכוונה במצפון דתי בהקשר זה אינה תחומה ל[[תאיזם]], שכן גם דתות ש[[נונתאיזם|אינן תאיסטיות]] זוכות להכרה ייחודית זו על-פי התפיסה המקובלת בשיטות המשפט השונות.
 
המלומד [[בריאן לייטר]] במאמרו "Why Tolerate Religion?" בוחן את השאלה האם ישנם טעמים לכבד טעמים של מצפון דתי באופן מובחן מחופש המצפון באופן כללי. מסקנתו היא שאף שיש טעמים היסטוריים להתפתחות זו של הדין, הרי שמבחינה פילוסופית אין טעם להכיר במצפון דתי כמקרה מובחן ממצפון באופן כללי. לייטר מסביר כי אף אם מקבלים את טענותיו, אין בכך כדי להביא לשינוי משפטי, משום שישנם טעמים פרגמטיים להימנע מלהכיר בחופש המצפון באופן כללי - משום שקל הרבה יותר להוכיח מחויבות לדוקטרינה דתית. {{הערה| https://www.law.uchicago.edu/news/brian-leiter-discusses-why-tolerate-religion}}
 
==ראו גם==
* [[סרבן מצפוני]]
1,367

עריכות