איטרופיקציה – הבדלי גרסאות

מ
בוט החלפות: \1שיטפו\2
מ (הוספת תבנית:בריטניקה בקישורים חיצוניים (תג))
מ (בוט החלפות: \1שיטפו\2)
מקורות הזיהום של האגם קשורים באופיו של [[אגן ניקוז|אגן ההקוות]] של הכנרת. בין מקורות הזיהום ניתן למצוא עודפי חומרי [[דשן]] [[הדברת מזיקים|והדברה]] המשמשים בחקלאות ונשטפים אל הכנרת; הזרמתם של חומרים כימיים ואורגניים, ובפרט [[זרחן]], שמקורם בגידול דגים או בקר באגן הניקוז של האגם; הזרמה ממערכות ביוב (במגמה חיובית של ירידה); והיות האגם אתר נופש.
 
החומרים הנשפכים אל האגם משמשים כמזון ליצרנים הראשוניים ולניזונים מהם, דבר הגורם לעלייה ב[[ביומסה]] וכתוצאה מכך למים פחות טובים לשתייה. בצירוף גורמים נוספים כגון שטפונותשיטפונות עולה רמת העכירות ותיתכן איטרופיקציה.
 
תהליך זה יכול לקרות בפתאומיות עקב פריחה בלתי נשלטת של אצות. באביב [[1994]] התרחשה, לראשונה בתולדות הכנרת, פריחה של [[כחוליות|אצות כחוליות]]. אצות אלו מסוגלות להשתמש בחנקן מהאטמוספירה, גם ללא מקור של חנקן משאר הסביבה, דבר המקנה להם יתרון תחרותי, כאשר ישנו מחסור בחנקן. ב-25 השנים האחרונות, עקב טיפול בביוב המוזרם לכנרת, ירדה כמות החנקן בה ואילו כמות הזרחן עלתה עקב הגורמים אשר נזכרו לעיל. ביחס של חנקן/זרחן הנמוך מ-29 מתרחשת פריחת כחוליות, בעוד בעבר עמד יחס זה על 54-56. אצות אלו צורכות כמויות גדולות של חמצן וכאשר ישנה עלייה מאסיבית ופתאומית במאסה שלהם תיתכן איטרופיקציה (ישנם חילוקי דעות בין החוקרים איזו אצה עדיפה לכנרת ומהו המפלס המתאים לתנאי חייהם, אך זהו דיון אחר).
475,756

עריכות