חופש המצפון – הבדלי גרסאות

נוספו 1,479 בתים ,  לפני שנה
מ
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
== חופש המצפון בישראל ==
חופש המצפון בישראל קיבל ביטוי ב[[מגילת העצמאות]], בה נכתב כי המדינה שתקום תבטיח בין היתר גם חירות זו:{{ציטוט|תוכן=מדינת ישראל [...] תקיים שוויון זכויות חברתי גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות;|מרכאות=כן}}בחוקת תש"ח נהוג היה לאפשר פטור מצפוני מפעולות צבאיות, ובמלחמת השחרור הצבא אף נמנע מלהתעמת מול מי שביקשו לסרב לבצע פעולות מסוימות על-רקע מצפוני. הסעיף בחוקה היה סעיף 76, ולפיו טעמים שבמצפון לא פטרו חייל מעבירה, אך אפשרו הקלה בעונשו. סעיף זה היווה פשרה, כאשר נעשו מספר ניסיונות בבית המחוקקים להעביר פטור מלא. בהמשך, עם קום המדינה, כמעט והכיר בית המחוקקים בפציפיזם, אך לבסוף בוטלה חוקת תש"ח ובמקומה ניתן פטור מצומצם משירות צבאי עבור נשים שיצהירו כי הן מנועות מלשרת מסיבות דתיות.{{הערה|[[דב חנין]], [[מיכאל ספרד]], [[שרון רוטברד]] (עורכים), '''משפטי הסרבנים: התובע הצבאי נגד חגי מטר, מתן קמינר, נעם בהט, שמרי צמרת, אדם מאור. התובע הצבאי נגד יונתן בן ארצי''', [[הוצאת בבל]], 2004.}}
 
ב"חוקת השיפוט תש"ח"{{הערה|{{חוק|2000826|תקנות שעת חירום (חוקת השיפוט תש"ח), התש"ח-1948|משני}}}} נהוג היה לאפשר פטור מצפוני מפעולות צבאיות, וב[[מלחמת העצמאות]] הצבא אף נמנע מלהתעמת מול מי שביקשו לסרב לבצע פעולות מסוימות על-רקע מצפוני. הסעיף בחוקה היה סעיף 76, ולפיו טעמים שבמצפון לא פטרו חייל מעבירה, אך אפשרו הקלה בעונשו:{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.nevo.co.il/law_word/law12/er-020-t2.pdf|כותרת=עתון רשמי מס' 20 מיום ד' באלול תש"ח – 8 בספטמבר 1948, תוספת ב', חלק ג' – עבירות עונשין, פרק א'– על האחריות לעבירה|אתר=באתר [[נבו הוצאה לאור]]|עמודים=117|תאריך=8 בספטמבר 1948}}}}
 
{{ציטוט
| תוכן = א. בהתאם לכלל שנקבע בפרק הזה בתקנה 61 – טענת הנאשם כי נאלץ לעבור עבירה בגלל טעמי מצפון, לא תוכל לשחררו מהאחריות לעבירה; לכל היותר יכולה טענה כזו לשמש כמסבה המקילה על העונש.{{ש}}ב. טעמי מצפון אינם שאלת חוק אלא עובדה, ועל הנאשם לשכנע את בית הדין שאמנם היו לו טעמי מצפון ושגרמו לעבירתו.{{ש}}ג. טעמי מצפון – פירושם טעמים אשר מקורם ברגשותיו הדתיים או המוסריים של הנאשם או בעיקרי השקפת העולם שלו אבל אינם כוללים טעמים אשר מקורם בדעותיו הפוליטיות גרידא.
| מקור = עתון רשמי מס' 20 מיום ד' באלול תש"ח – 8 בספטמבר 1948, תוספת ב'
}}
סעיף זה היווה פשרה, כאשר נעשו מספר ניסיונות בבית המחוקקים להעביר פטור מלא. בהמשך, עם קום המדינה, כמעט והכיר בית המחוקקים בפציפיזם, אך לבסוף בוטלה חוקת תש"ח ובמקומה ניתן פטור מצומצם משירות צבאי עבור נשים שיצהירו כי הן מנועות מלשרת מסיבות דתיות.{{הערה|[[דב חנין]], [[מיכאל ספרד]], [[שרון רוטברד]] (עורכים), '''משפטי הסרבנים: התובע הצבאי נגד חגי מטר, מתן קמינר, נעם בהט, שמרי צמרת, אדם מאור. התובע הצבאי נגד יונתן בן ארצי''', [[הוצאת בבל]], 2004.}}
נכון להיום, ניתן לקבל פטור משירות צבאי מטעמי פציפיזם להלכה, אך מקובל לטעון שאין אפשרות מעשית כזו. עוד רווחת בצבא תופעה של סרבנות "אפורה", במסגרתה הפרט מסרב לבצע פעולות הנוגדות את מצפונו, ובתמורה לשמירה על דיסקרטיות הסירוב נמחל סירובו.