הבדלים בין גרסאות בדף "אמנת שיקגו"

הוסרו 7 בתים ,  לפני חודש
מ
replaced: המועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות ← המועצה הכלכלית-חברתית של האומות המאוחדות
מ (הסרת תבנית:בריטניקה בערכים כאשר היא רק דף הפניה. ראו שיחת תבנית:בריטניקה (תג))
מ (replaced: המועצה הכלכלית חברתית של האומות המאוחדות ← המועצה הכלכלית-חברתית של האומות המאוחדות)
 
[[קובץ:Flag of ICAO.svg|שמאל|ממוזער|250px|דגל ICAO]]
'''אמנת שיקגו''', ובשמה הרשמי: '''אמנת התעופה האזרחית הבינלאומית''' (The Convention on International Civil Aviation), היא אמנה שהניחה את היסוד ל[[הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית|ארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית]], ICAO (באנגלית: International Civil Aviation Organization). ארגון זה הוא סוכנות מקצועית של ארגון [[האומות המאוחדות]], המנסחת את העקרונות וההיבטים הטכניים של התעופה האזרחית הבינלאומית ומעודדת תכנון ופיתוח של תעבורה אווירית בדרך בטוחה ומסודרת. האמנה מסדירה את חוקי המרחב האווירי, רישום כלי טיס, בטיחות, ומסדירה את זכויות המדינות החתומות על האמנה בהתייחס לתעבורה האווירית.
 
האמנה נחתמה ב-[[7 בדצמבר]] [[1944]] ב[[שיקגו]], ב[[ארצות הברית]], בידי 52 מדינות. האמנה אושררה בידי 26 מדינות, הרוב הנדרש, ב-[[5 במרץ]] [[1947]], ונכנסה לתוקף ב-[[4 באפריל]] [[1947]], היום בו החלה ICAO לפעול. באוקטובר אותה שנה הפכה ICAO לסוכנות מקצועית של ECOSOC, [[המועצה הכלכלית -חברתית של האומות המאוחדות]] (Economic and Social Council of the United Nations). מדינת ישראל הצטרפה לאמנת שיקגו ב-24 במאי 1949.
 
מאז חתימתה תוקנה האמנה שמונה פעמים (ב-[[1959]], [[1963]], [[1969]], [[1975]], [[1980]], [[1997]], [[2000]] ו-[[2006]]).
 
==סעיפי האמנה==
'''סעיף 5''' קובע, כי המדינות החתומות מסכימות שמטוסים ממדינות אחרות שאינם טסים בטיסות מתוכננות של חברות בינלאומיות יוכלו לטוס אל או דרך המדינות ללא צורך באישור מוקדם, אם כי המדינה תוכל לדרוש שינחתו בה במהלך הטיסה. זכותה של כל מדינה, יחד עם זאת, לקבוע אזורים שמעליהם לא ניתן יהיה לטוס ללא אישור מוקדם, מסיבות של בטיחות בטיסה.
 
'''סעיף 6''' קובע כי טיסות מתוכננות של חברות מסחריות יתבצעו רק באישור ובהיתר המדינה בה נוחתת הטיסה או עוברת בשמיה. '''סעיף 9''' מגדיר את זכותן של המדינות לאסור על טיסה בשמי אזורים מסוימים, או בשמי כל המדינה, מסיבות של ביטחון הציבור או כתוצאה מסיבות צבאיות, ובלבד שאיסור זה הוא כולל ואינו מפלה בין מדינה אחת לאחרות. '''סעיף 10''' קובע כי מדינה יכולה לדרוש שמטוסים הנוחתים בשטחה ינחתו בשדות תעופה מסוימים, לצורכי [[מכס]].
 
ב'''סעיף 11''' וב'''סעיף 12''' נקבע, כי חוקי הטיס בכל מדינה יהיו תואמים ככל האפשר את כללי האמנה, וכי כללים אלה יופעלו באופן אחיד כלפי כל כלי טיס. '''סעיף 13''' מחייב את צוותי המטוסים, הנוסעים וחברות התעופה לעמוד בחוקים של כל מדינה בה הם נוחתים או עוברים. ב'''סעיף 14''' מתחייבות המדינות החתומות על האמנה לפעול ככל יכולתן כדי למנוע העברת [[מחלה|מחלות]] בדרך האוויר. '''סעיף 16''' מאפשר למדינות לבצע חיפוש על מטוס שנחת בשטחן, ולבדוק את מסמכי הצוות והמטוס.
 
הפרק השלישי (מ'''סעיף 17''' עד '''סעיף 21''') עוסק ברישום וזיהוי כלי הטיס של המדינות החתומות, ואילו הפרק הרביעי עוסק באמצעים שעל המדינות השונות לנקוט כדי להקל על הניווט והטיסה ביניהן. '''סעיף 24''' קובע כי מטוסים יוכלו לנחות במדינות החברות מבלי שייגבה על המטוס או על הדלק וחלקי החילוף הנישאים בו [[מכס]], למעט ציוד שנפרק מן המטוס. '''סעיף 25''' קובע כי המדינות יסייעו למטוסים במצוקה; '''סעיף 26''' דן בחקירת תאונות אוויריות: על פי האמנה, כל מדינה תחקור תאונות שאירעו בתחומה, ותאפשר למשקיפים מן המדינה בה נרשם כלי הטיס להשתתף בחקירה. ב'''סעיף 28''' הסכימו המדינות לקבוע בשטחיהן [[שדה תעופה|שדות תעופה]], שירותי [[קשר רדיו|אלחוט ורדיו]], תחנות [[מטאורולוגיה|מטאורולוגיות]] וכל אמצעי אחר לסיוע לקיום נתיבי תעופה בינלאומיים. המדינות הסכימו על קביעת נוהלי תקשורת מוסכמים, כולל סימנים ואיתותים, ולשתף פעולה בפרסום [[מפה|מפות]] ועזרי ניווט אחרים.
5,140

עריכות