|
===הפסקת הסמיכה===
מקובל כי בסוף [[תקופת האמוראים]] לאחר אביי ורבא התבטלה הסמיכה בעקבות גזרות הרומאים נגד הסמיכה.{{הערה|{{רמב"ם|זמנים|קידוש החודש|ה|ג}}; רמב"ן ספר הזכות גיטין לו.}}. מאחר שניתן לסמוך רק בארץ ישראל, לא היה אפשר לסמוך בבבל. אמנם חלק מהחוקרים למדו מתשובת רב [[צמח בן פלטוי]], [[גאונים|גאון]] [[פומבדיתא]] בסוף המאה התשיעית, שבזמנו עוד דנו דיני קנסות וחבלות בארץ ישראל{{הערה|"ואם טען אותו נחבל ואומר שלחוהו עמי, לזה שחבל בי, לארץ ישראל שדנין דיני קנסות וחבלות, משלחין אותו לארץ ישראל;" - מתוך "חמדה גנוזה" קכ', הובאה [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hatkufa/mishpat2-4.htm כאן].}},; אך לדעת אחרים הלשון בתשובה מתייחסת לדין התלמוד, ולא למציאות הנהוגהשנהגה בזמנו{{הערה|אביגדור אופטוביצר, מחקרים בספרות הגאונים, עמ' 122-97; והביא שם תשובות מהם משתמע שאף בארץ ישראל לא דנו דיני קנסות בזמן הגאונים. כן כתב גם הרב מנחם מנדל כשר, סוד העיבור, עמ' 98.}}.
ב[[מגילת אחימעץ]] מסופר על חכם בשם רבי אהרן שירד מארץ ישראל לחוץ לארץ ודן שם מספר דיני נפשות{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://maagarim.hebrew-academy.org.il/Pages/PMain.aspx?mishibbur=560001&page=3#a|הכותב=|כותרת=מגילת אחימעץ|אתר=מפעל המילון ההיסטורי|תאריך=}}}}.
ממצאים אשר נתגלו על ידי חוקרים מסוימים מעידים שעוד בשנת [[ד'תתנ"ד]] המשיכה הסמיכה במקומות מסוימים בארץ ישראל.{{הערה|{{דעת|ח.י. בורנשטיין|kitveyet/hatkufa/burnstein-mishpat.htm|משפט הסמיכה וקורותיה}}.}}. מנגד, באגרת ששלח ראש הגולה [[דניאל בן חסדאי]], נכתב ש'גלוי וידוע' שהסמיכה בארץ ישראל נפסקה עם פטירת ר' [[דניאל בן עזריה]] ראש [[ישיבת גאון יעקב]], בשנת [[ד'תתכ"ב]]{{הערה|1=ראו [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=23218&st=&pgnum=13 כאן]}}. ולדעת הרב [[מנחם מנדל כשר]], הסמיכה בארץ ישראל בזמן הגאונים לא הייתה ממש לדון דיני קנסות וכדומה, אלא רק לדמיון וזכר{{הערה|סוד העיבור עמ' 100, ולמד כן מתשובת רבי [[יהודה בן ברזילי הברצלוני]].}}.
==חידוש הסמיכה==
|
