הבדלים בין גרסאות בדף "עבודה אקדמית"

הוסרו 2,316 בתים ,  לפני 8 חודשים
(הסרת פרסומות)
המניעים העיקריים לקניית עבודות אקדמיות הוא הקושי האופייני לסטודנטים רבים לשלב בין לימודים תובעניים ל[[עבודה (כלכלה)|עבודה]] וגידול ילדים, וקושי לימודי לעמוד בדרישות התואר, כמו גם [[לקות למידה]] המקשה על ניסוח עבודות אקדמיות. [[אוכלוסייה]] אחרת שמקצתה מתעניינת בהשגת עבודה אקדמית לא מקורית, הם אלה הלומדים לתואר אקדמי למטרות [[גמול השתלמות]] ואינם בעלי כוונות להשתלב בעולם האקדמי.
 
הגשת עבודה שלא נכתבה על ידי המגיש אותה נחשבת לעבירה משמעתית חמורה בכל המוסדות האקדמיים, שעלולה במקרים מסוימים לגרום ל[[השעיה|השעיית]] התלמיד לשנת לימודים ואף לצמיתות. החוק הפלילי אינו מטיל [[אשמה|אחריות פלילית]] מפורשת על כותב העבודה, ואף לא על מגיש העבודה.
 
אחת הדרכים שהמאפשרות לסטודנטים לקצר את זמן כתיבת העבודות האקדמיות היא רכישת עבודה מוכנה ושימוש בה כחומר עזר תוך ציון העבודה המקורית כחומר עזר בביליוגרפיה. כיום קיימים מספר מאגרי עבודות בישראל המאפשרים רכישה של עבודות מוכנות לשימוש '''כחומר עזר בלבד'''.
 
יחד עם זאת, היו מספר מקרים ידועים של אנשים שהואשמו בקניית עבודה אקדמית. המפורסם שבהם היה המקרה של ח"כ [[יאיר פרץ]] ([[מפלגת ש"ס|ש"ס]]). ב-[[23 במרץ]] [[2006]] הודה פרץ ב[[קבלת דבר במרמה]], במסגרת [[עסקת טיעון]], עקב קבלת [[תואר אקדמי]] במרמה מטעם שלוחת אוניברסיטת ברלינגטון בישראל. הוא נידון ל-12 חודשי [[מאסר על תנאי]] ו[[קנס]] של 6,000 ש"ח. כדי להרשיע את כותב העבודה ב[[הונאה|זיוף]], יש צורך להוכיח כוונה מפורשת (בכתב או בעל פה) לסייע לתלמיד להגיש את העבודה, דבר שהוא קשה עד בלתי אפשרי ברוב המקרים. ואמנם, נכון ל-[[2011]] כל המורשעים, למעט אחד, היו מגישי העבודות, ולא כותבי העבודות.
 
מקרה ידוע נוסף של קניית עבודות כשיטה הוא של שלוחת [[אוניברסיטת לטביה]] בישראל. בשנת [[2001]] נפתחה נגד האוניברסיטה [[חקירה משטרתית]], שהעלתה בין היתר כי מקצת מן התארים הושגו בתרמית או נקנו ב[[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]]. נוכח הממצאים, החליטה המדינה לשלול את אישור השקילות מכל מי שקיבל תואר בשלוחה זו, החלטה שמשמעותה שלילת הטבות השכר. מקרה זה הוא היחיד בו הורשע כותב העבודה בסיוע ל[[קבלת דבר במרמה]] עקב העובדה ששידל באופן פעיל תלמידים לקנות עבודות אקדמיות במסגרת תפקידו באוניברסיטה.
בשנים האחרונות, הולכת וגוברת התופעה בה מרצים ומנהלים מאוניברסיטאות ומכללות, מפנים סטודנטים בעיקר בהגשת עבודות דוקטורטים תודו לסיוע חיצוני - לפי הקוד האתי והמחקר.'הפרטה' זו נובעת מעומס על אנשי הסגל באוניברסיטאות. כמו גם שכר נמוך לאנשי הסגל הזוטר ואי פניות של פרופסורים המשתתפים תדיר בכנסים בחו"ל.
 
 
יחד עם זאת, היו מספר מקרים ידועים של אנשים שהואשמו בקניית עבודה אקדמית. המפורסם שבהם היה המקרה של ח"כ [[יאיר פרץ]] ([[מפלגת ש"ס|ש"ס]]). ב-[[23 במרץ]] [[2006]] הודה פרץ ב[[קבלת דבר במרמה]], במסגרת [[עסקת טיעון]], עקב קבלת [[תואר אקדמי]] במרמה מטעם שלוחת אוניברסיטת ברלינגטון בישראל. הוא נידון ל-12 חודשי [[מאסר על תנאי]] ו[[קנס]] של 6,000 ש"ח. כדי להרשיע את כותב העבודה ב[[הונאה|זיוף]], יש צורך להוכיח כוונה מפורשת (בכתב או בעל פה) לסייע לתלמיד להגיש את העבודה, דבר שהוא קשה עד בלתי אפשרי ברוב המקרים. ואמנם, נכון ל-[[2011]] כל המורשעים, למעט אחד, היו מגישי העבודות, ולא כותבי העבודות.
 
{{השכלה גבוהה}}