חיית מחמד – הבדלי גרסאות

טיפוח זני חיות לשם שעשוע הופיע רק במאה ה19. לאורך רוב ההיסטוריה וברוב החברות לא היו חיות מחמד ידועות כלל ובימי הביניים היו גילויי חיבה כלפי בעלי חיים מספיקים להחשיד ואף להרשיע אדם (בדרך כלל נשים) בכישוף. מה שהפך את הכלב ללגיטימי, שלא כחיית עבודה ושמירה, היו כלבי הצייד שאחזקתם הותרה עד לעת החדשה רק לאצילים. גם אם מסעות ציד ארוכים יצרו קרבה וחיבה בין הצייד לכלבו הרי שהפילוסופיה שהדגישה את הפער שבין "נזר הבריאה" לבהמה הנחותה מנעה התייחסות לכלב כבעל רגש או מחשבה. רק במחצית השנייה של המאה ה-19 החלו בני המעמד הבינוני העירוני לגדל כלבים וחתולים כחיות מחמד והתחביב התפשט לשכבות אמידות פחות. שורשי רוב זני החתולים והכלבים מגיעים לתקופה הוויקטוריאנית בה הפכה חית המחמד ל[[סמל סטטוס]]{{הערה|Leslie Irvine, Pampered or Enslaved? The Moral Dilemmas of Pets, [httphttps://sobekwww.coloradoemerald.educom/~irvinelinsight/Pampered%20or%20Enslavedcontent/doi/10.pdf1108/01443330410790740/full/html?skipTracking=true International Journal of Sociology and Social Policy], Volume 24 Number 9 2004{{קישור שבור|19.08.2018}}}}. תערוכת הכלבים הראשונה התקיימה באנגליה ב-1859{{הערה|[http://www.nationaldogshowbirmingham.org.uk/society.asp Birmingham Dog Show Society]|כיוון=שמאל}}, החנויות הראשונות לחיות מחמד וצרכיהם הופיעו ב[[שנות ה-80 של המאה ה-19]] בפאריס ומזון כלבים מסחרי יבש הופיע על המדפים רק ב-1920 ([[ביסקוויט]] כלבים עשוי דגנים, ירקות ומעט [[בשר בקר]] שווק כבר ב-1910). כמעט מייד עם כניסת חיות המחמד לבית העירוני בשלהי המאה ה-19 הופיעו גם ראשוני המקלטים לחיות נטושות. באנגליה, כיוון שנדרש רישוי לכלבים ותשלום אגרה מגיל חצי שנה, נפוץ מנהג לגדל את הגור עד אותו גיל ואז לשחררו לרחוב.