כרטיס צהוב – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ רווח
הרחבה, על פי וויקי אנגלית
שורה 17:
# עוזב במכוון את שדה המשחק מבלי לקבל את רשות השופט.|מקור=תרגום [[ההתאחדות לכדורגל בישראל]] לחוק מספר 12}}
ניתן לשלוף כרטיס צהוב רק לשחקן השותף במשחק, לשחקן מחליף או לשחקן מוחלף.
 
==היסטוריה==
עד 1966 נהג השופט להרחיק שחקן על ידי שריקה לעבירה והצבעה אל מחוץ למגרש לכיוון קו האמצע שבין ספסלי הקבוצות. שחקן שעבר עבירה חמורה שלא חייבה הרחקה נרשם בפנקסו של השופט כך שלאחר עבירה דומה נוספת יכול היה השופט להרחיקו. רוב השחקנים והשופטים דיברו באותן שנים רק את שפת האם שלהם. הרעיון להשתמש בכדורגל בכרטיסים צבעוניים המובנים בכל שפה כדי להעביר את כוונותיו של השופט הועלה על ידי השופט האנגלי [[קן אסטון]] {{אנ|Ken Aston}}. אסטון מונה לוועדת שופטי פיפ"א והיה אחראי לכל השופטים ב[[מונדיאל 1966]]. ברבע הגמר שיחקה אנגליה מול ארגנטינה ב[[אצטדיון ומבלי]], במשחק בו פרצה מהומה לאחר שהשופט הגרמני הרחיק שחקן ארגנטינאי וזה סירב לרדת מהמגרש במשך דקות ארוכות. לאחר המשחק דיווחו בעיתונים כי השופט רודולף קרייטליין הזהיר את האנגלים בובי וג'ק צ'רלטון (ללא שידעו על כך גם לאחר המשחק), וכן הרחיק את אנטוניו ראטין הארגנטינאי. השופט לא הבהיר את החלטותיו במהלך המשחק. תקרית זו גרמה לאסטון לחשוב על דרכים להבהיר את החלטות השופט הן לשחקנים והן לצופים. אסטון סבר כי שיטת קידוד לפי צבעים המבוססת על אותו עיקרון כמו בשימוש ברמזורים תתגבר על מחסומי השפה ותבהיר באם שחקן הוזהר או הורחק. שיטה זו התקבלה וכתוצאה מכך, ב[[מונדיאל 1970]] השתמשו לראשונה בכרטיס צהוב לציון אזהרה ובכרטיס אדום לציון הרחקה.
 
פרט לכרטיס הצהוב ולכרטיס האדום קיימים סוגים נוספים של כרטיסי ענישה ואזהרה בענפי ספורט שונים: כרטיס לבן, כרטיס ירוק, כרטיס כחול וכרטיס שחור.