הבדלים בין גרסאות בדף "יצחק יעקב ריינס"

דיוק בפרטים והוספת תוכן
(←‏תוכנית אוגנדה: בניגוד למקובל לחשוב, הרב ריינס לא תמך בהצעה אלא נמנע בהצבעה - ראו - מרדכי אליאב, סיעת המזרחי בהצבעה על תוכנית אוגנדה בקונגרס הציוני השישי, הציונות, כרך י"ב, 1987)
(דיוק בפרטים והוספת תוכן)
אביו הציגו בפני אחד מגדולי תלמידי-החכמים שבעיר – [[הרב יחיאל הלוי]], וזה, לאחר שעמד על ידיעותיו הרחבות וסגולותיו המיוחדות, קיבלו כתלמידו. בגיל חמש עשרה כבר היו בידו חידושי תורה רבים שחידש תוך כדי לימודו. הוא התחיל להעלותם על הכתב, ובהיותו כבן שבע-עשרה הצטברו תחת ידו חידושי-תורה שהיוו ספר שלם, שקראו בשם "שותא דינקותא".{{הערה|1=ד' שמש, '''הרב יצחק יעקב ריינס: מחולל הציונות הדתית''', עמ' 14.}}
 
באותם ימים הגיע לעיר איש למדןאחד והוגהעל מנת לשבת ולהגות בתורה. איש זה היה בקי גם במתמטיקה., כשעמדושכנע על טיבו שלאת יצחק יעקב הצעיר ללמדו מתמטיקה שעה ביום. הוא התחיל ללמדו את הספר "כליל החשבון" לרבי [[דוד פריזנהויזן]], ביקשאך לקבלחוסר ממנוידיעותיו שיעוריםשל במקצועהנער זה{{מקור}}בתורת ההגיון הקשתה עליו את הלימוד. יכולותבעצת לימודהאיש אלהלמד השפיעוהנער רבותאת עלהספר יצחק[[מילות יעקבהגיון|מלות ריינסההגיון]], אשר השפיע עליו באופן חזק, והוא החל להשתמש ביסודות ההגיוניים של ה[[מתמטיקה]] גם בלימוד ה[[גמרא]] והפוסקים. הרב ריינס העיד על עצמו, כי "אור חדש הופיע אז עלי בדרכי לימודי, ומני אז הכה הלימוד הזה שורש בלבי עמוק עמוק".{{הערה|1=שם,ספרו עמ'{{HebrewBooks||שערי 14-15.אורה|35325|עמוד 80|עמוד=83}}}}
 
נסע ללמוד בישיבת [[וולוז'ין]] הידועה ומשם עבר ל[[אישישוק]]. בישיבות אלה המשיך לשקוד על ה[[תורה]], ונחשב בעיני חבריו ורבותיו ל"מתמיד" אמיתי. הוא רכש לעצמו ידיעה רחבה ב[[תלמוד בבלי]] וב[[תלמוד ירושלמי]] ובספרי [[הראשונים]], ושמו יצא לתהילה כאחד הבחורים המצוינים בישיבה, ורבים ראו בו חתן פוטנציאלי לבתם. בגיל שמונה עשרה התארס לבתו של הרב [[יוסף רייזין]], רבה של העיר [[דוויד-הרדוק]] ומאוחר יותר ראב"ד [[טלז]] ו[[סלונים]], שבה כיהן לאחר פטירת הרב [[יהושע יצחק שפירא]].
 
ראשית השתתפותו בפעולות התנועה הציונית הייתה ב[[הקונגרס הציוני השלישי|קונגרס הציוני השלישי]] שהתקיים בשנת [[1899]] בבזל. הקונגרס עשה עליו רושם גדול, וההשתתפות בו הייתה בשבילו חוויה מרוממת. בעצם ההתכנסות של יהודים מכל קצוות תבל, בהם אנשים מסוגים שונים, בעלי-דעות שונות מתאחדים סביב רעיון [[תקומה|תקומת]] ישראל והצלתו, ראה הרב ריינס רעיון חשוב כשלעצמו.
 
על פי עדותו של הרב ריינס עצמו באחד מספריו, לאחר שהתפרסם דבר השתתפותו של הרב ריינס בקונגרס הציוני, באו אליו כמה מראשי המתנגדים לציונות וניסו לשכנעו לעזוב את תנועת הציונות, משום שחששו שהצרפותו לתנועה תגרור אנשים נוספים להצטרף אליה. דברים אלו רק גרמו לרב ריינס להאמין בצדקת דרכו, "כי ראיתי כמה שאין שום ממש בדבריהם". הרב ריינס מספר, שאחר כך בא אליו "אחד מן היותר מפורסמים שבמדינתנו" (הוא [[החפץ חיים]]{{הערה|1=הרב מימון, '''זכר זאת ליעקב: תולדות הגאון, יוצר המזרחי רבי יצחק יעקב ריינס''', עמ' 17, הערה 11. והוסיף שם ש"על דבר השיחה הזאת ידוע לכותב הטורים האלה הרבה פרטים, אבל עדיין לא הגיעה השעה לגלותם".}}), ושוחח עמו שיחה ארוכה במטרה לשכנעו לעזוב את הציונות, בין מחמת הטעות שבדרך זו, ובין מחמת הבזיון שיגרום לעצמו אם ישאר שם. הרב ריינס דחה את כל טענותיו, והוסיף שלדעתו "לא לבד שאין להתרחק מהתנועה (הציונית), כי עוד חוב קדוש יש על כאו"א מישראל להתחבר אליה".{{הערה|ספרו {{HebrewBooks||שני המאורות ח"ב, מאמר זכרון בספר|35289|עמוד 23|עמוד=21}}}}
 
את דעותיו והשקפותיו על הציונות ומנוקדת שיפוט דתית הוא פרסם ספר מיוחד בשם "אור חדש על ציון" בשנת [[1902]]. בספרו הוא דן בכל השאלות והטענות מצד מתנגדי הציונות. כל שאלה הוא מנתח לחלקים ודן בהם בשיטת ה[[שכל]] ההגיוני וגם מצד ההשקפה התורנית והדתית. הוא מגיע למסקנה כי כל אילו הן טענות ללא בסיס וללא יסוד נאמן בתורה ובדת. בתוך הטענות נגד הציונות הוא מזכיר כי אין בסיס לטענה שאומרת שהתנועה הציונית לא ממקור [[קדושה (יהדות)|קדוש]].
בהמשך פורסם "קול קורא" בהשראתו של הרב ריינס. בזה משתקפת עמדת מחבריו באשר ליחסי דת ו[[התנועה הלאומית]]. בסקירה ההיסטורית מודגש הקשר של ה[[ציונות]] לחיבת ציון. ההתייחסות החיובית של ה[[חרדים]] אל הפעולה הזאת נראתה כמובנת מאליו, שכן היה רצון לתחייה של [[שיבת ציון]] שתתן [[ביטחון לאומי|ביטחון]] וצביון מיוחד לעם ישראל.
 
בין הנימוקים ב"קול קורא" נקראו היהודים החרדיים להצטרף לתנועה הציונית כחובה הלכתית, שכן ישנה מצווה ביישוב ארץ ישראל. ה"קול קורא" הקדיש תשומת לב לשאלת שיתוף פעולה עם ה[[חילוניחילונים]]ים בתוך התנועה הציונית. לטענת הרב ריינס אסור לפחד מלהשתתף בפעילות מבורכת, גם אם יתקלו באנשים החולקים על דעתם. בנושא יישוב ארץ ישראל יש לשתף פעולה עם החילוניים.
 
כדי למנוע מבעלי הדעות החילוניים להטמיע את חותמם על התנועה הציונית ועל דמות היישוב היהודי בארץ ישראל, הוקם המרכז הרוחני ושמו "המזרחי". מרכז זה תפקידו לארגן בתוכו את הציונים החרדים כדי להגן על דעותיהם. המזרחי ראה לעצמו מטרה כפולה, מצד אחד "להאציל מרוח היהדות הנאמנה על הציונות בכללה, ולחזק ולהרחיב את רגש הדת בתוך הציונות", ומצד שני – "להפיץ את רוח הציונות בכל גבולות אחינו היראים למקומותיהם".{{הערה|1=ד' שמש, '''הרב יצחק יעקב ריינס: מחולל הציונות הדתית''', עמ' 34-33.}}
נושא אוגנדה הביא לוויכוח גדול בקונגרס. המחנה הציוני התחלק לשניים- תומכים ומתנגדים. גם בתוך תנועת המזרחי נוצר וויכוח גדול. הרב ריינס שהושפע גם הוא מהמאורעות הקשים שעברו על היהודים באותה תקופה האמין, כי עם ישראל בסכנה פיזית-קיומית. [[גאולה]] מבחינותו התוכנית היא הצלה של העם היהודי.
 
הרב ריינס שהיה מקורב להרצל, החליט להימנע בהצבעה שהתקיימה אודות ההצעה לשלוח משלחת-חקר שתבדוק את היתכנות ההתיישבות היהודית באוגנדה. הוא הסביר את עמדתו במכתב לאחד מראשי הציונות:
 
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=''והנה דעתי היא'', כי לא על-פי תורה ולא על-פי ההיגיון הישר יכולים אנו להיפטר מהשתדלות בדבר השגת איזו ארץ מקלט בעד רבבות אחינו הנודדים... וחובה קדושה רובצת עלינו להסתגל בהשגת איזו ארץ מקלט בעד האומללים הללו, כל זמן שקצרה ידנו מלהראות להם את הדרך המובילה ציונה".''|מקור=ד' שמש, '''הרב יצחק יעקב ריינס: מחולל הציונות הדתית''', [[משרד החינוך והתרבות]]/אגף ה[[חינוך]] ה[[יהדות|דת]]י, [[ירושלים]] [[תשל"ז]] ([[1977]]), עמ' 35.}}
לאחר הקונגרס הציוני ה-10 בשנת [[1910]] עזבו חלק מחברי "המזרחי" את ההסתדרות הציונית, אך הרב ריינס נלחם נגד מגמה זו ונותר מנהיג "המזרחי" עד לפטירתו.
 
רעיונותיו החדשניים לא התקבלו בעין יפה בקרב מרבית האורתודוקסים בזמנו ואף זכה להשמצות רבות עד לכדי חרם. אף על פי שחיבר ספרים רבים, מעטיםרק מהםשלשה עשר מתוכם יצאו לאור, ועשרות רבות עודם בכתב יד.
 
נקבר בבית העלמין היהודי בלידא, שנהרס בשנת [[1941]], וכיום לא ידוע מקום קבורתו המדויק.
 
על שמו נקראו ה[[מושבה]] [[נווה יעקב (מושבה)|נווה יעקב]] שחרבה ב[[מלחמת העצמאות]], ה[[מושב]] [[שדה יעקב]], השכונה [[נווה יעקב]] ב[[ירושלים]], וכן רחובות רבים בערי ישראל.
 
==צאצאיו==
בנו הרב אברהם דב בער ריינס שימש כמשגיח בישיבת אביו וכרב בקהילות בליטא ובארצות הברית. בשנת תרפ"ו הוציא לאור בניו יורק את "ספר הערכים" של אביו, בניוהמלוקט יורקמששה כתבי יד שונים, ועוסק בעיקר בענייני השקפה ואמונה. נפטר בירושלים ב-1967. בן נוסף, משה, נפטר בגיל 21. כתביו של משה ריינס שהתמחה בעיקר בהיסטוריה יהודית יצאו לאור בתשע"ח.{{הערה|[https://www.academia.edu/36289600/מבחר_כתבים_ר_משה_ריינס.pdf ראו כאן]}}
 
בתו היחידה נישאה לרב אהרן רבינוביץ, ששימש כרב העיר [[לידא]] לאחר פטירת חותנו. נספה בשואה עם רעייתו ושתי בנותיו בשנת 1942. בת נוספת של הרב רבינוביץ נישאה לרב אביגדור ציפרשטיין ששימש כרב ב[[בואנוס איירס]] וכר"מ ב[[ישיבה אוניברסיטה]] בניו יורק.{{הערה|שם=אנציקלופדיה|1=אנציקלופדיה לציונות דתית, כרך ה בערכו}}
 
 
'''ספרי דרשות:'''
*[http://www.hebrewbooks.org/34109 '''נאד של דמעות'''] - בעניין הבכי והאבל על חורבן בית המקדש ביום [[תשעה באב]] (וילנה [[תרנ"א]])
*[http://www.hebrewbooks.org/22415 '''אור שבעת הימים'''] - בעניין מעלתם של שבעת ה[[ימים טובים|ימים הטובים]] החלים ב[[חודש תשרי]]: [[ראש השנה]], [[שבת שובה]], [[ערב יום הכיפורים]], [[יום הכיפורים]], [[סוכות]], [[הושענא רבא]], ו[[שמיני עצרת]] (וילנה [[תרנ"ה]])
*[http://www.hebrewbooks.org/35325 '''שערי אורה'''] - "מאמרים נשגבים המפיצים אור על כמה מאמרי חז"ל" (וילנה [[תרמ"ו]])
*[http://www.hebrewbooks.org/41999 '''שערי אורה ושמחה'''] - "מאמרים המבארים מטרת פזורם של ישראל בימי גלותם, לחזק לבם באמונת ההשגחה" (וילנה [[תרנ"ט]])
*[http://www.hebrewbooks.org/41362 '''אורה ושמחה'''] - בעניין חג ה[[פורים]] (וילנה [[תרנ"ח]])
*'''אור לארבעה עשר''' - בעניין חג ה[[פסח]] (פיוטרקוב [[ה'תרע"ג|תרע"ג]])
 
'''ספרי הגות והשקפה:'''
*[http://www.hebrewbooks.org/31270 '''אור חדש על ציון'''] - "על הקשר הנצחי שבין ישראל לארצנו הקדושה" (וילנה [[תרס"ב]])
*[http://www.hebrewbooks.org/34504 '''ספר הערכים'''] - ערכים המסודרים בסדר ההיגיון והמחקר הפילוסופי לפי נושאים על האדם והטבע, עם ישראל, ארץ ישראל, וכל העניינים העומדים ברומות של עולם באנושות ובישראל. יצא לאור על ידי "החברה להוצאת ספרי רבי יצחק יעקב ריינעס, מאושרת מטעם הממשלה" (בנו הרב אברהם דוב בר סידר את הספר לדפוס), [[ניו יורק]] [[תרפ"ו]].
*'''שני המאורות''' - חיבור בין שני חלקים.
**חלק [http://www.hebrewbooks.org/35289 ראשון] בשם "אור עמים" על סיבת היחס האכזרי של עמים מסוימים לישראל.
**חלק [http://www.hebrewbooks.org/35290 שני] בשם "זיכרון בספר" - מחולק לשני שערים, הראשון "אור לו בציון" על [[חיבת ציון]] וייסוד תנועת ה"מזרחי". השני "אור תורה" על לימוד חול בישיבות. יצא לאור ב[[פיוטרקוב]] [[תרע"ג]].
*[http://www.hebrewbooks.org/34504 '''ספר הערכים'''] - "ערכים המסודרים בסדר ההיגיון והמחקר הפילוסופי לפי נושאים על האדם והטבע, עם ישראל, ארץ ישראל, וכל העניינים העומדים ברומות של עולם באנושות ובישראל". יצא לאור על ידי "החברה להוצאת ספרי רבי יצחק יעקב ריינעס, מאושרת מטעם הממשלה" (בנו הרב אברהם דוב בר סידר את הספר לדפוס), [[ניו יורק]] [[תרפ"ו]].
 
<br />
== לקריאה נוספת ==