לואי החסיד – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 11:
לואי נולד ב[[ז'ירונד]] (של היום) שב[[צרפת]], והיה בנו הרביעי של [[קרל הגדול]] ובנה של [[הילדגרד]] (Hildegard of Vinzgouw). הוא הוכתר ל[[מלך]] על [[אקוויטניה]] עוד בהיותו ילד, ונשלח עם [[עוצר]] ועם אנשי חצר ל[[ספרד]], על מנת להרגיע את רוחות המרד שנוצר לאחר תבוסתו של קרל הגדול במלחמתו עם ה[[מורים]] ב[[ספרד]].
לאחר ששני אחיו הנותרים של לואי מתו, הוא הוכתר ל[[קיסר]] בשותפות עם אביו. לאחר מותו של קרל הגדול בשנת [[814]], הוכתר לואי החסיד למלך (על ידי ה[[אפיפיור]] [[סטפאנוס הרביעי]] {{אנ|Pope Stephen IV}}) על כל [[האימפריה הפרנקית]], וכל כוחה היה בידו. כינויו "החסיד" לא בא לו רק בשל דבקותו בדת, אלא הביע את דעת הבריות על כך שהוא חלש אופי ואף טיפש.{{הערה|1=רוברט לופז, '''לידתה של אירופה''', עמ' 60}}
ב-[[817]] תכנן לואי לחלק את האימפריה בין שלושת בניו מאשתו הראשונה ארמנגארדה: [[לותאר הראשון|לותאר הראשון]] {{אנ|Lothair I}}, [[מלך]] [[איטליה]] (שהיה קיסר במשותף עם אביו), [[פפין הראשון, מלך אקוויטניה|פפין]], מלך [[אקוויטניה]], ו[[לודוויג הגרמני]], מלך [[ממלכת בוואריה|בוואריה]]. ב-[[823]] רצה להוסיף את בנו [[שארל הקירח|שארל]] (מאשתו השנייה [[יהודית מבוואריה]]), ליורשי האימפריה, אך נתקל בהתנגדות מצד בניו הגדולים, וכתוצאה מכך פרצה [[מלחמת אזרחים]]. ב-[[829]] הדיח לואי את לותאר ממשרת הקיסר במשותף, והגלה אותו לאיטליה, אך כעבור שנה בלבד פלשו שלושת האחים לארצות אביהם, ואילצוהו לוותר על כסאו לטובת לותאר. שנה לאחר מכן שב לואי לארצו, והדיח את לותאר ממשרת הקיסר וכן ממלכות איטליה, שהועברה לבנו הצעיר שארל. ב-[[833]] הביסו שלושת האחים, שנתמכו על ידי ה[[אפיפיור]] [[גרגוריוס הרביעי]], את אביהם. הם כלאו אותו עם בנו שארל, שלחו את יהודית ל[[מנזר]] וחילקו את האימפריה ביניהם. עם זאת, ב-[[835]] השלימו בני המשפחה, ולואי הוחזר לכס הקיסרות.
| |||