פסק דין סילגדו – הבדלי גרסאות

בית המשפט דן בסעיף העבירה המתאים להרשעה הן עבור השודד היורה והן עבור שותפיו לפשע. לטענת ההגנה, [[היסוד הנפשי]] שהתקיים לשותפיפ עבור ה"עבירה הנוספת" הוא רכיב של אדישות. בית המשפט לא הסכים עם טענות ההגנה וקבע כי ניתן להרשיע את השותפים בצוותא בביצוע "עבירה שונה ונוספת" מסוג [[רצח]], לפי סעיף 34א לחוק העונשין, זאת למרות שלא התקיים בהם היסוד הנפשי הטעון לשם הרשעה בעבירת הרצח משום ש[[אדם סביר]] במקומם היה יכול להיות מודע.

 

* '''הנאשמים:''' תקפו את חוקתיותו של ההסדר הקבוע בסעיף 34 א (א)(1) לחוק העונשין מהנימוק שהוא סותר את חוק יסוד כבוד האדם וחירותו עת מחוק היסוד נובע כי אין להטיל על אדם אחריות החורגת מאשמתו, ואילו הוראת סעיף 34א (א)(1) לחוק העונשין מאפשרת לייחס לאדם אחריות פלילית למרות שלא התקיים בו היסוד הנפשי הטעון לשם הרשעה בעבירה הנוספת.

* '''עמדת המדינה: ה'''הוראה הקבועה בסעיף 34 א (א)(1) היא חוקית וההרשעה הייתה בדין.

 

הערעורים נדחו. נקבע כי הטלת אחריות על מבצע בצוותא לעבירה נוספת שבוצעה אגב העבירה המקורית בהתאם לסעיף 34א לחוק העונשין, עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.