ויקיפדיה

פסק דין סילגדו – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
אין תקציר עריכה
שורה 16:
סעיף 34א ל[[חוק העונשין]] קובע כי ניתן להרשיע אדם אשר חבר לעבריין נוסף או למספר עבריינים נוספים, בעבירה נוספת אשר בוצעה על ידי אחד מהחברים בחבורה במסגרת ביצוע העבירה המקורית, וזאת אף על פי שהוא לא נטל חלק בעבירה הנוספת.
 
פרדו סילגדו, דניאל אריסטיזבל ועומר קינטרו קשרו קשר עם שניים נוספים לשם ביצוע שוד ולשם כך הם הצטיידו באקדח. תוך כדי ביצוע השוד סילגדו ירה למוות בבנו של בעל החנות בה בוצע השוד ופצע קשה אדם נוסף, שניהם ניסו למנוע את השוד. סילגדו וחבריו הורשעו בבית המשפט המחוזי בשורה של עבירות, ובין היתר בעבירת הרצח לפי סעיף 300 (א) לחוק העונשין וזאת למרותאף על פי שכוונת החבורה הייתה לבצע שוד ולא לגרום למותו של אדם. בתי המשפט המחוזי והעליון נדרשו לתת את הדעת באשר לסוגיה זו.
 
הערעור לבית המשפט העליון הוגש על שאלת חוקיותו של סעיף 34א לחוק העונשין המאפשר להרשיע אדם בעבירה שעונשה הוא מאסר נוכח הוראות [[חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו|חוק יסוד כבוד האדם וחירותו]] אשר מעגן זכויות אדם.
שורה 28:
* '''עמדת המדינה: ה'''הוראה הקבועה בסעיף 34 א (א)(1) היא חוקית וההרשעה הייתה בדין.
 
=== הכרעהדיון והכרעה ===
בבית המשפט נידונו שתי שאלות מרכזיות שהן האם ענישת מאסר כלשהי פוגעת ב[[הזכות לחירות|זכות היסוד לחירות]]? ואם כן, אז האם במקרה זה עומדת הענישה בתנאי [[פסקת ההגבלה]]?
הערעורים נדחו. נקבע כי הטלת אחריות על מבצע בצוותא לעבירה נוספת שבוצעה אגב העבירה המקורית בהתאם לסעיף 34א לחוק העונשין, עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.▼
 
=== פגיעה חוקתית בזכות לחירות ===
על התוצאה הייתה הסכמה בקרב השופטים אלא שהתעוררה מחלוקת לעניין הדרך בה השופטים הגיעו אליה.▼
* שאלת חוקתיות סעיף 34 א (א)(1) לחוק העונשין נבחנת לאור פסקת ההגבלה הקבועה בחוקב[[חוק יסוד כבוד האדם וחירותו,]]. הסעיף נחקק לאחר שנחקק חוק היסוד וכל פגיעה בו צריכה לעמוד בפסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8: הפגיעה בפסקת ההגבלה צריכה להיות על פי חוק, לתכלית ראויה, הולמת את ערכי מדינת ישראל ומידתית באופן שאינו עולה על הנדרש.▼
 
דעת הרוב גרסה כי קיימת פגיעה בזכות החוקתית לחירות שמובטחת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. לפי נשיא בית המשפט, [[אהרן ברק]], שעת הרוב בפסק הדין, קיימת פגיעה בזכות לחירות מעצם שלילת חירותו של הנאשם שהושם במעצר. השופט [[אדמונד לוי]], שהצטרף לדעתו של נשיא בית המשפט ברק, נמנע מלהתייחס לחוקתיות ענישה, ומגביל את הפגיעה לבזכות החוקתית לענישה לא הולמת בלבד. לדבריו, מקובל שמי שלא לקח חלק בביצוע עבירה ולא הייתה לו [[מחשבה פלילית]], אינו עבריין. השופט טוען כי יש לדלג על הדיון בפגיעה החוקתית ולעסוק מראש בעמידה בתנאי [[פסקת ההגבלה]].
'''דעת הרוב''' (מפי השופטים [[אהרן ברק]] [[אדמונד לוי|ואדמונד לוי]]):
▲* שאלת חוקתיות סעיף 34 א (א)(1) לחוק העונשין נבחנת לאור פסקת ההגבלה הקבועה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, הסעיף נחקק לאחר שנחקק חוק היסוד וכל פגיעה בו צריכה לעמוד בפסקת ההגבלה הקבועה בסעיף 8: הפגיעה בפסקת ההגבלה צריכה להיות על פי חוק, לתכלית ראויה, הולמת את ערכי מדינת ישראל ומידתית באופן שאינו עולה על הנדרש.
* ביצוע עבירה על ידי מספר עבריינים יוצר מצב מסוכן במיוחד, היקף העבירות גדול יותר, חמור יותר ויש צורך להגן על שלומם של כל המבצעים והחשש שתפיסת אחד מהקבוצה תוביל ללכידת האחרים. עצם ביצוע העבירה בחבורה שולל את העצמאות והשליטה של כל אחד מהם לביצוע העבירה כמו גם היכולת למנוע את ביצוע העבירה כולה. משום כך, יש צורך להגן ככל הניתן על האינטרס הציבורי והקרבנות הפוטנציאלים מפני ביצוע עבירה במשותף על ידי מספר עבריינים. ההוראה הקבועה בסעיף 34 א באה למנוע ביצוע עבירות בצוותא, ביצוע עבירות נוספות מעבר לעבירה המקורית עת המבצע בצוותא עלול למצוא את עצמו מסובך בעבירות נוספות שאינן בשליטתו ובכך למעשה הסעיף הולם את ערכי מדינת ישראל והתכלית ראויה.▼
* באשר למבחן המידתיות, בית המשפט מציין כי הפגיעה באמצעות סעיף 34 א (א)(1) היא מידתית שכן הסעיף מטיל אחריות רק בגין עבירה שונה או נוספת על מי שבחר במודע להשתתף באירוע עברייני מקורי אף שידע שביצוע העבירה יכול שיצא משליטה ויסתבך. בית המשפט בדק אם התועלת הצומחת מהשימוש בסעיף 34 כאמור עולה על הפגיעה בכבודו וחירותו של המבצע בצוותא, וקובע כי הסעיף בא להגן על אינטרס הציבור והקרבנות הפוטנציאליים וכי המבצע בצוותא יכול היה לבחור מראש שלא להשתתף באירוע העבירה ובכך למעשה, מבחן זה מתקיים והסעיף חוקתי.▼
* המבצע בצוותא אינו תמים, כל אחד מהמבצעים בצוותא מסמיך את חבריו לעשות את הדרוש לשם ביצוע העבירה בשלמותה. משכך, אין למבצע בצוותא על מה להלין בשל הטלת אחריות אישית בגין ביצוע עבירה אחרת על ידי אחד מהשותפים. כמו כן, על המבצע בצוותא מוטלת החובה לנסות למזער ככל הניתן את התפתחותה של עבירה אחרת. כדי להרתיע מפני יצירת הסיכון המוגבר אשר קיים בביצוע עבירה בצוותא, יש להטיל אחריות מוגברת, שתאפשר לייחס למבצע בצוותא אחריות לעבירה נוספת של מחשבה פלילית אף שהיסוד הנפשי שלו ביחס לעבירה הנוספת הוא רשלנות.▼
* בית המשפט מציין שהעונש של המבצעים בצוותא צריך להיות לרוב קל יותר מאשר העונש שיוטל על העבריין שביצע בפועל את העבירה הנוספת.▼
 
*לפי להבדילעמדתה מגישתוהמנוגדת של השופטהשופטת ברק[[טובה אשרשטרסברג-כהן]] סבורענישה שכללעולם סעיףלא שנחקקתפגע לאחרבזכות חוקלחירות יסודאלא כבודאם האדםמדובר וחירותובענישה צריךאכזרית להיבחןושרירותית. לאורעמדתה של השופטת מתבססת על ההנחה שענישה מבחןלא החוקתיותמהווה פגיעה בזכויותיו של העבריין משום שזכויות אלו נובעות מתוך האיזון של תכליות הענישה, השופטתכלומר שטרסברגהשתת כהןמחיר על העבריין, אינטרס הקורבן, הרתעה, שיקום והגנה על סדרי חברה תקינים ומתוקנים. למעשה השופטת סבורה כי יש לצאת מנקודת הנחה שכל חוק אשר נמצא במעמד נמוך ונחקק לאחר חקיקת חוקי היסוד, נהנה מחזקת חוקתיות ובכך למעשה עולה בקנה אחד עם הקבוע במבחן החוקתיות ואינו סותר אותו. משום כך, אין צורך לבחון בכל מקרה מחדש את המבחנים הקבועים בסעיף 8 לחוק היסוד. עוד מציינת השופטת כי רק כאשר פרשנות הוראת החוק אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק היסוד, יש לפנות לבחון את חוקיות הסעיף לאור הקבוע במבחן החוקתיות הקבוע בסעיף 8 לחוק היסוד. לשיטתה, הרציונל העומד מאחורי סעיף 34א אינו מהווה פגיעה בכבוד האדם או בחירות שעליו מגן חוק היסוד לכן, אין צורך לבדוק את חוקתיות סעיף זה במבחנים הקבועים בפסקת ההגבלה אך גם אם הוראות הסעיף ייבדקו לאור המבחנים הקבועים בפסקת ההגבלה, הסעיף יעמוד במבחנים אלו.▼
דעת יחיד (מפי השופטת [[טובה שטרסברג-כהן|טובה שטרסברג כהן]]):
 
▲* להבדיל מגישתו של השופט ברק אשר סבור שכל סעיף שנחקק לאחר חוק יסוד כבוד האדם וחירותו צריך להיבחן לאור מבחן החוקתיות, השופטת שטרסברג כהן סבורה כי יש לצאת מנקודת הנחה שכל חוק אשר נמצא במעמד נמוך ונחקק לאחר חקיקת חוקי היסוד, נהנה מחזקת חוקתיות ובכך למעשה עולה בקנה אחד עם הקבוע במבחן החוקתיות ואינו סותר אותו. משום כך, אין צורך לבחון בכל מקרה מחדש את המבחנים הקבועים בסעיף 8 לחוק היסוד. עוד מציינת השופטת כי רק כאשר פרשנות הוראת החוק אינה עולה בקנה אחד עם הוראות חוק היסוד, יש לפנות לבחון את חוקיות הסעיף לאור הקבוע במבחן החוקתיות הקבוע בסעיף 8 לחוק היסוד. לשיטתה, הרציונל העומד מאחורי סעיף 34א אינו מהווה פגיעה בכבוד האדם או בחירות שעליו מגן חוק היסוד לכן, אין צורך לבדוק את חוקתיות סעיף זה במבחנים הקבועים בפסקת ההגבלה אך גם אם הוראות הסעיף ייבדקו לאור המבחנים הקבועים בפסקת ההגבלה, הסעיף יעמוד במבחנים אלו.
=== עמידה בתנאי פסקת ההגבלה ===
* מאחר שהסיכון בביצוע עבירות נוספות נוצר מעצם קיומה של קבוצה המתאגדת לשם ביצוע העבירה, מוצדק להטיל על המבצע בצוותא חובה מוגברת למזער מלכתחילה סיכון זה.
▲*דעתו של נשיא בית המשפט ברק, שנבחרה לדעת הרוב, היא כי קיימת פגיעה בזכויות היסוד של הנאשם, ומכאן יש לבחון את סעיף החוק לפי פסקת ההגבלה. ביצוע עבירה על ידי מספר עבריינים יוצר מצב מסוכן במיוחד, היקף העבירות גדול יותר, חמור יותר ויש צורך להגן על שלומם של כל המבצעים והחשש שתפיסת אחד מהקבוצה תוביל ללכידת האחרים. עצם ביצוע העבירה בחבורה שולל את העצמאות והשליטה של כל אחד מהם לביצוע העבירה כמו גם היכולת למנוע את ביצוע העבירה כולה. משום כך, יש צורך להגן ככל הניתן על האינטרס הציבורי והקרבנות הפוטנציאלים מפני ביצוע עבירה במשותף על ידי מספר עבריינים. ההוראה הקבועה בסעיף 34 א באהנועדה למנוע ביצוע עבירות בצוותא, ביצוע עבירות נוספות מעבר לעבירה המקורית עת המבצע בצוותא עלול למצוא את עצמו מסובך בעבירות נוספות שאינן בשליטתו ובכך למעשה הסעיף הולם את ערכי מדינת ישראל והתכלית ראויה.
 
▲* באשר למבחן המידתיות, בית המשפט מציין כי הפגיעה באמצעות סעיף 34 א (א)(1) היא מידתית שכן הסעיף מטיל אחריות רק בגין עבירה שונה או נוספת על מי שבחר במודע להשתתף באירוע עברייני מקורי אף שידע שביצוע העבירה יכול שיצא משליטה ויסתבך. בית המשפט בדק אם התועלת הצומחת מהשימוש בסעיף 34 כאמור עולה על הפגיעה בכבודו וחירותו של המבצע בצוותא, וקובע כי הסעיף בא להגן על אינטרס הציבור והקרבנות הפוטנציאליים וכי המבצע בצוותא יכול היה לבחור מראש שלא להשתתף באירוע העבירה ובכך למעשה, מבחן זה מתקיים והסעיף חוקתי.
 
=== סעיף ההרשאה המתאים ===
▲*בסוגיה זו היו השופטים בפסק הדין תמימי דעים וקבעו כי המבצע בצוותא אינו תמים, כל אחד מהמבצעים בצוותא מסמיך את חבריו לעשות את הדרוש לשם ביצוע העבירה בשלמותה. משכך, אין למבצע בצוותא על מה להלין בשל הטלת אחריות אישית בגין ביצוע עבירה אחרת על ידי אחד מהשותפים. כמו כן, על המבצע בצוותא מוטלת החובה לנסות למזער ככל הניתן את התפתחותה של עבירה אחרת. כדי להרתיע מפני יצירת הסיכון המוגבר אשר קיים בביצוע עבירה בצוותא, יש להטיל אחריות מוגברת, שתאפשר לייחס למבצע בצוותא אחריות לעבירה נוספת של מחשבה פלילית אף שהיסוד הנפשי שלו ביחס לעבירה הנוספת הוא רשלנות.
 
▲*ואולם, בית המשפט מציין שהעונש של המבצעים בצוותא צריך להיות לרוב קל יותר מאשר העונש שיוטל על העבריין שביצע בפועל את העבירה הנוספת.
 
=== תוצאה ===
▲הערעורים נדחו. נקבע כי הטלת אחריות על מבצע בצוותא לעבירה נוספת שבוצעה אגב העבירה המקורית בהתאם לסעיף 34א לחוק העונשין, עולה בקנה אחד עם הוראות חוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
 
▲על התוצאה הייתה הסכמה בקרב השופטים אלא שהתעוררה מחלוקת לעניין הדרך בה השופטים הגיעו אליה.
 
== בעקבות פסק הדין ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/פסק_דין_סילגדו"