משתמש:Yosyosyos/טיוטה – הבדלי גרסאות

ד"ר לכלכלהלמשפטים וכלכלה, עיתונאי עורך וסופר, מנהל עיתון [[דער מאמענט]], פעילחבר מטה ה[[אצ"ל]], חבר מטה ה[[אצ"ל]] באירופה, עורך עיתון [[חרות]], ראש ועדת הביקורת העליונה של תנועת [[החרות]], [[יקיר העיר תל אביב-יפו]] 1981.

ייסד יחד עם [[יוסף שופמן]] את קן תנועת [[השומר הצעיר]] בוורשה, אך השנייםפרש פרשועמו מהתנועה בעקבות פנייתה לכיוון סוציאליסטי. כסטודנט היה ממייסדי ארגון התלמידים [[החבר]] של ארגון הסטודנטים היהודיים [[ירדניה]]. באותן שנים שימש כאחראי על החינוך הציוני של הקורפורציותהקורפורציה האקדמיותהאקדמית [[אורורה]] באזור הבלטי.{{הערה|ד"ר מאיר (אלכס) קהאן, עורך: ד"ר יצחק אלפסי, '''שא אש להצית''', הוצאת העמותה להפצת תודעה לאומית בבית ז'בוטינסקי, תל־אביב, התשמ"ט 1998, עמ' 11}}

היה מתלמידי ונאמני [[זאב ז'בוטינסקי]], ומקורב לו אישית. משנת 1933 ניהל בפועל את מדיניות הבריתות של [[התנועה הרוויזיוניסטית]], במסגרתה נרקמו קשרים עם ממשלות שונות ובמיוחד ממשלת פולין, במטרה לאפשר עליה יהודית המונית ארצה חרף מגבלות הספר הלבן. משנת 1934 השתתף ככותב בעיתון [[טריבונה נארודובה]] שיצא בקראקוב, ופעל לקירוב דעת ההשכלה היהודית־פולנית לבעיות השעה בישראל. בשנת 1938 היה ראש הוועדה הפוליטית בוועידת פראג של [[הצ"ח]] ו[[הצה"ר]], במהלכה היה בין המתנגדים להצעתו של פרופ' [[בנימין אקצין]] לחזור להסתדרות הציונית, הצעה שנדחתה. בסוף שנה זו נתמנה יחד עם [[הנריק שטראסמן]] ליועץ פוליטי של המפקדה העליונה לעלייה של התנועה הרוויזיוניסטית, גוף שהוקם לשם תאום בין בית"ר והאצ"ל בכל נושאי העליה היהודית ארצה. בראש מפקדה זו עמד [[מנחם בגין]]. קהאן היה מקורב לצמרת השלטון הפולנית ופעל מולם לשם השגת נשק למאבק הציוני בארץ ואימון צבאי של חברי בית"ר. מתוך נאמנותו לתנועה ולמנהיגה, התנגד לדרכו של [[אברהם שטרן (יאיר)]], שהיה באותה עת חבר מפקדת האצ"ל, אם כיאך לא חבר בית"ר, ופעל באותה תקופה ללא תאום עם תנועת בית"ר לגיוס חניכי בית"ר לאצ"ל עוד בהיותם בפולין, ולהקמת תאים חשאיים של האצ"ל על אדמת פולין. בסוף שנת 1938 נתמנה קהאן ככונס נכסים לעיתוןומנהל הוצאת [[אונזער פרעסע]] במסגרתה יצא עיתון [[דער מאמענט]] וכמנהלוויומן [[וורשאווער רדיו]]. אז החל באופן בלתי רשמי העידן הרוויזיוניסטי המוצהר של העיתון, כאשר קהאן קיבל לשורות המערכת את [[וולפגנג פון וייזל]], [[אורי צבי גרינברג]] ו[[אייזיק רמבה]]. במסגרת השינויים קיבל ז'בוטינסקי קיבל טור קבוע בימי שישי וגרינברג החל לפרסם מאמרים תקיפים בגנות השלטון הבריטי בישראל.{{הערה|[[חני ברקת־גלנצר]], '''היומון ביידיש [[דער מאמענט]] (1910-1939)''', הוצאת מפעל דב סדן ליד הקתדרה ליידיש - האוניברסיטה העברית, ירושלים, ה'תשע"ט, 2018, עמ' 62}} לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, ב-6 בספטמבר 1939 נמלט קהאן, כרבים אחרים, מוורשה מזרחה, לא לפני שהשאיר הוראות בכתב להפסיק את הוצאת העיתון.{{הערה|[[חני ברקת־גלנצר]], '''היומון ביידיש [[דער מאמענט]] (1910-1939)''', הוצאת מפעל דב סדן ליד הקתדרה ליידיש - האוניברסיטה העברית, ירושלים, ה'תשע"ט, 2018, עמ' 46}} הוא נתפס ע"י הסובייטים בגבול ליטא ונשלח למחנה עבודה.

לאחר [[מבצע ברברוסה]] ושחרור אזרחי פולין מן המאסר הסובייטי במסגרת [[הסכם מייסקי־שיקורסקי]], השתחרר מהמחנה ויזם את הקמת הגדוד היהודי ב[[צבא אנדרס]] – צבא פולין החופשית. עם צבא זה הגיע בשנת 1941 ארצה, באופן דומה ל[[מנחם בגין]], שעבר מעט קודם לכן את אותו המסלול, אך בנפרד ממנו. עם הגעתו של קהאן ארצה, פרסם ארגון [[ההגנה]] בבוליטין הסודי שלו לפעיליו: "עו"ד מרק כהן, אדם מוכשר וערום, בעל אופי פרובוקטיבי. יש להזהר מפניו."{{הערה|ד"ר מאיר (אלכס) קהאן, עורך: ד"ר יצחק אלפסי, '''שא אש להצית''', הוצאת העמותה להפצת תודעה לאומית בבית ז'בוטינסקי, תל־אביב, התשמ"ט 1998, עמ' 11}} באמצעות קשריו לצמרת הצבא והמנהיגות הפולנית פעל קהאן לשם שחרורו הרשמי של בגין מהצבא, במטרה שיוכל לעמוד לתפקיד מפקד האצ"ל. זאת לאור סרובו של בגין לערוק או להתמנות לתפקיד זה, כל עוד הוא משרת בצבא פולין. משנת 1944 היה פעיל ב[[דלק (אצ"ל)]] (שירות הידעות של האצ"ל). באותה תקופה היה 'המוציא והמביא' של [[מנחם בגין]], כמפקד האצ"ל. את הקשר החשאי עם בית המסתור של בגין עשה תחת דמות כיסוי של דודה של {{ו|[[עליזה בגין}}]] כביכול, ודאג לכל מחסורו של מפקד הארגון החל מהספקת מזון ולבוש לו ולמשפחתו ועד טיפול בענייניו הבירוקרטיים והשגת דירות המסתור השונות בהן הסתתר. בגין אף השתמש בביתו של קהאן ברחוב אבן גבירול 42 בתל־אביב כאחד מנקודות המסתור שלו וכמקום מפגש לישיבות מפקדת האצ"ל. מנחם בגין כתב עליו: