שיר מחאה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
מ הוספת קישור לצור ארליך
קו מפריד בטווח מספרים, הלבשת קישורים עירומים
שורה 10:
==שירת מחאה בישראל==
 
בישראל, הקשר בין מחאה פוליטית וחברתית ובין שירה, ימיו כימי הנביאים, שמחו כנגד עוולות תקופתם, למשל [[עמוס]].
 
ניתן לציין את שיריו הפוליטיים של [[נתן אלתרמן]] שחלקם עסקו במחאה, כמו גם את שירת אבות ישורון ואלכסנדר פן.
 
מבין האנתולוגיות שיצאו מאז מלחמת לבנון הראשונה, ניתן לציין את האסופה '''ואין תכלה לקרבות ולהרג''', שנערכה בידי פרופ׳ חנן חבר ב-1983, אסופה שמציגה שירי מחאה נגד מלחמת לבנון, כמו גם את '''בעט ברזל''', אנתולוגיית של משוררי מחאה המזוהים עם [[שמאל רדיקלי בישראל|השמאל הרדיקלי]] שיצאה ב-[[2005]] ב[[הוצאת חרגול]]. '''בעט ברזל''' מציגה שירי מחאה עבריים שנכתבו בין 1984 ל-2004. העורכת טל ניצן כתבה באחרית הדבר של האנתולוגיה כך: ״חשיבותה של שירת המחאה אינה יכולה להימדד בשאלות תועלתניות-כמותיות. את העקבות שהיא מטביעה במציאות ניתן לראות לרוב רק ממרחק זמן. העמדה האתית הננקטת בשירי הקובץ הזה היא כיום עמדת מיעוט. ואולם לאורך ההיסטוריה, גם הלא-ישראלית, יצירות ספרות מבטאות את האסור ואת המהפכני, ומקדימות - ומקדמות - את התקבלותו. המסר של שירי מלחמת לבנון, שהתקבל אז בהתעלמות, בבחינת "הכלבים נובחים והשיירה עוברת", היום הוא כמעט נחלת הכלל, כמו הביטויים השגורים "מלחמת יש-ברירה" ו"הבִּיצה הלבנונית". יום יבוא וגם שירי האסופה הזאת ייקראו כקול השכל הישר בעידן חשוך.״<ref>{{קישור כללי|כתובת=http://www.xargol.co.il/index.php?book=1052|הכותב=חרגול|כותרת=חרגול - בעט ברזל: שירת מחאה עברית 2004-19841984–2004 - טל ניצן (עורכת)|אתר=www.xargol.co.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2020-05-11}}</ref>
 
בתחום החברתי, ניתן להזכיר את האסופה '''אדומה''' שיצאה ב-[[1 במאי]] 2007 והכילה משוררים מוכרים כמו [[רוני סומק]] לצד אנונימיים ולצד מוזיקאים כמו [[דן תורן]]. באוגוסט 2007 נוסד האתר [[אתר שירה חברתית]], המפרסם שירי מחאה חברתיים. במהלך [[מבצע עופרת יצוקה]] בעזה [[2008]] יצא קובץ השירה '''לצאת''' ועורר תגובות שונות, שחלקן ביקרו את הוצאת הספר בזמן שהחיילים לוחמים בשטח.
 
בשנת 2010 יצאה האנתולוגיה '''אל תגידו בגת''', גם כן בעריכת חנן חבר. היא אסופה של שירה עברית שנכתבה בין החודשים ינואר 1948 ודצמבר 1958, ואשר בשירים המופיעים בה נוכחות עקבות הנכבה הפלסטינית. אריאל הירשפלד כתב עליו: ״ הקובץ הזה מביא שירה עברית שנכתבה מ-1948 ועד 1958 - המגיבה על הנכבה הפלסטינית - ובין השירים משולבים תשעה דברי עדות שנאספו מפי פלסטינים ופלסטיניות שחיו כאן לפני 1948 ועברו את הגירוש. הדבר הבולט בקובץ השירים המהודר הזה לפני הכל הוא מיעוטם של השירים הללו, כחמישים, שנאספו מכל הספרים ועיתוני התקופה ההיא, והם כמעט כל מה שנאמר על הנכבה בתחום השירה העברית. אחד הדברים המרתקים (והמדכאים) בקובץ, גם אם אינו מפתיע, הוא העובדה שהרצון לראות את אסונם של הפליטים והמגורשים והיכולת למצוא לו ביטוי כרוכים בהשקפה הפוליטית של המשוררים. חנן חבר, במבוא לקובץ, ערך ניתוח פוליטי מבריק למקבץ השירים הזה, כשהוא מזכיר בכל מקרה את שיוכו המפלגתי של המשורר ואת סדר היום הרעיוני העומד מאחורי פירושו את הנגלה לפניו״[{{Cite news|title=אריאל הירשפלד {{!}} כמעט כל מה שנאמר על הנכבה בתחום השירה העברית נמצא בכתב העת "סדק"|url=https://www.haaretz.co.il/misc/1.1186879]|newspaper=הארץ|language=he|date=2010-01-29|access-date=2021-01-11}}.
 
בשנת 2014 יצאה האנתולוגיה הדו-לשונית '''שתיים''', אנתולוגיה ליצירה עברית וערבית צעירה ועכשווית, בעריכת: תאמר מסאלחה, תמר וייס-גבאי, [[אלמוג בהר]]. היא כוללת שירה ופרוזה. עדנה שמש כתבה עליה בהארץ ספרים: '''״'''על רקע הלאומנות הגוברת, האנתולוגיה הדו-לשונית "שתיים" היא מעשה דמוקרטי, המנסה ליצור הקשר משותף לשתי קהילות החיות זו לצד זו״<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.haaretz.co.il/literature/prose/.premium-1.2511927|כותרת=רגע של עתיד מדומיין, עברי-ערבי|אתר=www.haaretz.co.il|שפה=he|תאריך_וידוא=2020-05-11}}</ref>.